התחברות

נא הכנס את מספר הטלפון שלך למטה נא הכנס את הקוד שנשלח לטלפון שלך שלח קוד מחדש
עדיין אין לך משתמש? הרשם ליוצאים לשינוי עכשיו!

התקופה

מי שברך


מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחַק וְיַעֲקֹב, מִי שֶׁיָּצַק בְּךָ בִּינָה וְרִנָּה וּמַכְאוֹב, מִי שֶׁבָּרָא עוֹלָלִים רָצִים עַל הַדֶּשֶׁא, מִי שֶׁנָּתַן אֶת הַיָּם וְצִיֵּר לָנוּ קֶשֶׁת, מִי שֶׁטִּפְטֵף מִמָּרוֹם גְּשָׁמִים שֶׁל בָּרְכָה שֶׁיִּשְׁטְפוּ דִּמְעָתֶךָ וְיַסְווּ קוֹל צְרָחָה-   הוּא שֶׁהוֹלִיךְ פְּעָמֶיךָ מִדֶּחִי אֵל דֶּחִי. הוּא שֶׁלִּטֵּף בְּרַכּוּת וְסָטַר עַל הַלְּחִי. הוּא שֶׁשָּׁמַע קוֹל בְּכָיֶיךָ מִבֵּית הַכָּבוֹד וְשָׁתַק וְנִמְלַט אֵל אֲחוֹרַי הַפַּרְגּוֹד. הוּא שֶׁהָיָה לִי וְהוּא שֶׁכְּבָר אֵין. בָּרוּךְ שֶׁפָּטַרְנוּ וְנֹאמַר אַמֵּן.  

ערב חשיפה למגזין עם יוסי מדמוני


יוסי מדמוני, היוצר של הסדרה 'מתיר עגונות', התארח בסלון של יוצאים לשינוי בתל אביב לכבוד ערב החשיפה של המגזין.

הערב נפתח במצגת קצרה של עורך המגזין, אוריאל אופיר. אוריאל הציג את הפעילות של המגזין עד כה והאתגרים לעתיד. מטרת מהמגזין היא להיות בית ליוצרים יוצאים בשאלה, ולהגביר את החשיפה בציבור הכללי לתכנים המיוחדים שנוצרים על ידי יוצאים. המגזין פתוח לכל יוצא שמעוניין להתקדם בתחומי יצירה שונים. [caption id="attachment_5706" align="aligncenter" width="300"] אוריאל אופיר, עורך המגזין[/caption] לאחר מכן התקיימה שיחה מרתקת עם יוסי מדמוני. יוסי שיתף את הנוכחים בתהליך שהוביל ליצירת הסדרה 'מתיר עגונות'. באווירה פתוח לשאלות מהקהל התעורר דיון לגבי הדמויות בסדרה, והצדדים השונים שהן משקפות. עלתה השאלה האם אומנות צריכה להיות נאמנה למציאות? או שתפקידה של האומנות לספר סיפורים ולעורר מחשבות גם בלי קשר למציאות? קונפליקט מרכזי שמלווה את הסדרה הוא המתח סביב ההלכה האורטודוקסית. נרטיב אחד הו סיפורן העגונות שכלואות על ידי ההלכה שלא מאפשרת להן להינשא בשנית. מאידך במהלך הסדרה מתברר שגם חנק'ה, אשתו של הרב יוסף מוראד גיבור הסדרה, היא בעצמה כלואה על ידי ההלכה שאיננה מאמינה בה כלל. הסדרה 'מתיר עגונות' נגעה בעצבים רגישים של יוצאים רבים, ובמהלך הערב עלו נקודות שונות בהן הסצנות של הסדרה פגשו את החיים האישיים של החברים שהגיעו לאירוע. אנו בטוחים שהסדרה היא רק אחד הסימנים על הפריחה הצפויה בתחום של העיסוק האומנותי סביב סוגיית היציאה בשאלה. לאירוע הגיעו משתתפים מכל רחבי הארץ. האווירה בערב היתה מעולה והותירה ציפייה חיובית לאירועים הבאים מבית המגזין.

אביה הוא


ובשעת רעווא דרעווין נתמלא בשרו חידודין, היאך רחק והרחיק עצם מעצמותיו בשר מבשרו מזרעו מתמצית דמו מליבו. יתומה חיה. ופתאום התמלא ליבו חמלה של אב לבתו. ודאי היה זה מן השפעות הנוזל המר והמשכר שלגם קודם לכן כשישב סמוך לחדרה, כבר שכח שאהבה את המקום הזה. ואז נזכר... ופעפעו בו אהבה וגעגוע וחרטה וחמלה ואשמה. הו, כה גדולה ורבה היא האשמה שממלאה אותו ואת כל אבריו חודרת היא לראשו, לגרונו, לעורקיו וורידיו ולליבו. נדמה שכולם מלאים מן האשמה ומול עיניו הוא חזה במאות ואלפי אצבעות מצביעות לעברו וקשתה עליו הנשימה לרגעים. ומראות משנות ילדותה חלפו מול עיניו כבסרט וחזה הוא שוב ושוב בדימיונו את השעה הנוראה שבה שלח אותה מעליו. בשעת רעווא דרעווין. חתיכת חלה יבשה על השולחן, מלחיה מכסף וביצה קשה, ממש כמו בסעודת אבלים, וגם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע ובאמת לא התיירא מכלום ומהעובדה שזה עתה שילח את ביתו יחידתו לאופל ולגיא הצלמוות שבחוץ. ועכשיו אינו מסוגל לפזם שוב את המילים. כואב ומיוסר ועלו בו הרהורי חרטה ואהבת אב לביתו, בשר מבשרו דם מדמו. מחשבה מנחמת עלתה בראשו, אולי יבקש מאשתו במוצאי השבת להתקשר אליה, הוא יודע שהיא מחזיקה את מספרה ושומרת זאת בסוד ממנו, כי הקפיד על כך מאוד. ואולי ידברו היא והוא, ייחל רק לשמוע את קולה מתגעגע ודואג לה מאוד. אביה הוא.   קרדיט לתמונה: Anne Lowe

'הדברים שלא היה לי את מי לשאול': שיחות באמונה החרדית


הספקות באמונה הם חלק בלתי נפרד מתהליך היציאה בשאלה, בעיקר בשל ראיית העולם החרדית בה חונכנו. תפיסת עולם מורכבת ועשירה שדווקא מתוכה מברר היוצא, אבי תפילינסקי את האמונה החרדית, בשפה משותפת עם האדמו"ר מאמשינוב- רבי יעקב אריה מיליקובסקי, ומספק לנו הצצה נדירה אל סוכתו של האדמו"ר ודבריו אל היוצא שמתפרסמים אצלנו לראשונה

  "יש דברים שאני לא מעז אפילו לסדר אותם לכדי מחשבה מסודרת, הפחד מלנגוע בהם, החשש שמא שמא אאבד את שארית אמונתי לגמרי, זה מלחיץ, ומכביד עלי כבר שנים על גבי שנים. עד... שקרסתי, נפשית, פיזית, וגם מנטלית. עכשיו, אחרי שקרסתי, אני לאט לאט אוזר אומץ, לנסות לסדר את המחשבות, את ההרהורים, הספיקות, לנסות להסביר בעיקר לעצמי את הקונפליקטים, ההצפות הרגשיות. אני מנסה, לא ברור שאצליח, אבל אני יודע שאם אצליח, אז לפחות בנושא הזה, המוח יירגע, ינוח, ואתו גם הלב" במילים אלה פותח אבי תפילינסקי את מכתבו לאדמו"ר שהתפרסם בגלל סדר יומו המיוחד- מאריך מאוד בהכנות לתפילה ולקיום מצוות ולעתים השבת שלו מסתיימת רק ביום ראשון. איש מפתח בקהילה החרדית שמתייחס לראשונה לספקותיו של היוצא בשאלה ולתהליך אותו הוא עובר. לא כמנודה, לא כ'אחר'- אלא כחסיד החרד מרבו, והרב החרד מאימת השכינה.     ניכר כי נקודת המבט של התלמיד השואל הינה בוסרית כיאה למי שאך יצא מהקהילה החרדית, אבל כעבור 6 שנים בחר לערוך ולפרסם את השיחות כצורתן, אופי הכתיבה שבחר מעניק לקורא תחושה כאילו הוא אתם בחדר, מאזין, צופה, וגם מעורר השארה למחשבות מסוג של מה אני הייתי עונה או שואלת לו הייתי שם. את הספר בגרסת PDF חינמית ניתן לקרוא ולהוריד כאן. אין לנו ספק, שמדובר פנינה ספרותית למיטיבי לכת. חג שמח!        

מתמודדת בגבורה


איך החיים ממשיכים גם כשכואב? איך ממשיכים ללכת קדימה אפילו כשרגל אחת חסרה?

אסתי סגל, בת למשפחה חסידית בשיכון ויז'ניץ בבני ברק, לקתה בסרטן ובעקבות סיבוכים נאלצו רופאים לקטוע את רגלה השמאלית. סדרת הרשת "התמודדות" ליוותה אותה בתקופה זו של קטיעת הרגל.

  את דבריה, פותחת אסתי בהבהרה חשובה: "לא היה קשר בין המחלה לבין היציאה שלי בשאלה. עוד לפני הסרטן ידעתי שאני רוצה להיפתח יותר. הסרטן פשוט נתן לי אומץ לעשות כל מיני שינויים לא קלים, ולאט לאט, לקח לי שנים עד שעברתי להיות מי שאני היום." משתפת אותנו אסתי בתהליך שעברה. איך נשמר הקשר שלך עם המשפחה? היו כמה מריבות וויכוחים שהובילו לכך שברחתי מהבית. מצאתי דירה בירושלים ושם גרתי במשך כמה שנים. מיד אחרי שברחתי מהבית ניתקתי את הקשר מהמשפחה. אבל תוך איזה חודש חודשיים חזרנו לדבר. התחלתי להשקיע בקשר שלנו. אחרי שלוש שנים בירושלים חזרתי לבני ברק בגלל בעיות בריאותיות. אז כבר הקשר שלי עם המשפחה היה ממש ממש טוב. הייתי חוזרת הביתה לשבתות בשמחה. כמובן שהם לא מקבלים את הדרך שלי. אבל הם כן מקבלים אותי, את מי שאני. והם ממש תומכים בי. הם פחות תומכים בכל מיני החלטות שיש לי, אבל הם מבינים שאני גדלתי, וכבר לא אהיה כמו שהם ציפו ממני. מה תרצי לעשות כשתהיי גדולה? אני רוצה להשפיע על אנשים לטובה. אני רוצה לכתוב ספר על החיים שלי, כי עד כה היו לי חיים נורא מעניינים. אני רוצה לטייל בעולם ואני רוצה לעבוד בעבודה שתעשה לי כיף. ולגדל כמה בעלי חיים. כרגע אני לא בשלב של ילדים, אבל נראה מה יהיה בעתיד. חולמת לחיות חיים מאושרים עם בית קטן וחם ונעים. אף פעם לא לגדול באמת.   צפו בפרק הראשון של סדרת הרשת 'התמודדות' >>> https://youtu.be/uF3-kjFaMsI

שר את דרכו החוצה


יצחק הוא משורר. את דרכו ותחושותיו הוא מבטא דרך שירים. דווקא מתוך נקודת המשבר והשינוי שעשה מבחינה דתית השירה שלו החלה לפרוח. לאחרונה פרוייקט הדסאטראט בדרך להוצאת הספר 'כִּמְעַט טוֹב מְאֹד'.

יצחק נולד בבאר שבע ובהמשך דרכו הגיע אל ישיבת מצפה יריחו וכולל מרצ במבשרת. בשנים האחרונות הוא יצא בשאלה והיום הוא גר במושב שובה שבעוטף עזה. את הזמן הפנוי שלו הוא מחלק בין היצירה למשפחה (נשוי + 3).

  לעולם השירה הגיע יצחק כהן דרך רחל, "זהו ספר השירה הראשון שקניתי" מספר יצחק, והצוהר שפתחה המשוררת הפך מאוד לגן פורה לרגשותיו של יצחק. "היכולת להביע רגשות בצורה שנותנת להם משמעות תפסה אותי חזק. כלומר, זה לא שאתה סתם מטולטל רגשית, אתה מצליח לתת לזה שמות. יש דרך יפה ועמוקה להביע את זה. הרגשות שלך פתאום הופכים מחולשה ליתרון, ליכולת. הגילוי הזה היה לי משמעותי מאד. בתור אדם שחווה רגשות בצורה חזקה, האפיק הזה קרא לי. לצד רחל, היה אלתרמן. שהיה קוסם של מילים. בתכל'ס התחלתי לכתוב בכיתה יב. ומשם זה נמשך והתפתח. הפריצה הגדולה של הכתיבה שלי קרתה לפני בערך ארבע וחצי שנים. סביב משבר שחוויתי במישור הזוגי והדתי. משהו בכתיבה שלי השתחרר וקיבל תנופה, מבחינת הנושאים שהתחלתי לכתוב עליהם, מבחינת צורת ההבעה שלי. קרה שם משהו טוב"   למה חשוב לך לפרסם את השירים שאתה כותב? האמת היא שלפני החשיבות יש צורך. פעם שמעתי ממיכאל וייגל (שחקן תיאטרון וקולנוע) שאמנים הם אנשים עם בור שחור בנפש, ושאת הבור הזה הם ממלאים בעזרת האמנות. אני חושב לפעמים שאנשים נורמטיביים לא מבינים מה המניע של החשיפה הזאת. יש משהו מאד מוזר בלהציג לראווה את האיברים הפנימיים שלך, מוזר ומפחיד. אבל כמו שמדען נדחף להבין תופעה, או שאדם שהוא יזם בנפשו נדחף להרים פרויקטים, נדמה לי שאמן נדחף בכוח להביע את עצמו. ברמה נוספת, יש כאן גם מימד של שליחות. ספר טוב, מוסיקה משמעותית, נותנים לאדם הזדמנות להעמיק את ההיכרות שלו עם עצמו ועם העולם. מפגישים אותו עם נושאים שגורמים לו שמחה, או קוראים לו לצאת לדרך של בירור. מאפשרים לו להזדהות עם רגשות, לנסח מחשבות שמעסיקות אותו. אם אני ככותב מצליח לייצר דבר כזה אצל בנאדם אחר, הרי שזו המתנה הגדולה ביותר שאני יכול לקבל.   מה העצה שלך לכותב המתחיל? העצה הראשונה שלי לכותב המתחיל היא פשוט לכתוב. הרבה פעמים לוקח זמן להבין מה מעניין אותך, להגיע לניסוחים הנכונים. צריך לעבור שם דרך. כמו בכל דבר אחר שעושים. עצה נוספת היא לחבור לחבורת כותבים. יש ערך עצום לשהייה במרחב של אנשים שמקדישים זמן לכתיבה. להיות חלק מחבורת כותבים זה בעצם להגיד- כתיבה זה דבר משמעותי בחיים שלי. והאמירה הזאת כבר נותנת ערך אחר למה שאתה עושה. כמובן שהמרחב הזה מעניק גם את ההפריה ההדדית ואת היכולת לקבל ולתת פידבק על הכתיבה שלך ושל אחרים במקום שהוא בטוח. וגם- לפרסם. בכתבי עת לשירה, ברשתות החברתיות. תמצאו לכם את המקום שבו אתם נותנים במה לכתיבה שלכם. יש הרבה דיבור על ההשפעות השליליות שיכולות להיות לפרסום הטקסטים שלכם על פעולת הכתיבה, אבל יש גם צד נוסף וחשוב לא פחות של יציאה לאור שמשדרג את הכתיבה עצמה. ולבסוף, אל תזלזלו בשום דבר. עלתה לכם מילה לראש, צירוף של שתי מילים, התחלה של משפט? תכתבו אותם. בפנקס, באפליקציית keep, כתיבה (כן, גם כתיבת שירה!) היא בכלל לא תמיד ענין של השראה ותנופה אחת מהתחלה לסוף. לפעמים דברים נבנים כמו בנין, או כמו פאזל. אתם תחזרו אחר כך לגולם הזה שהשארתם על הדף, ופתאום הוא יתחיל לזוז ולקרוא למילים נוספות שייצרו שיר חדש. וגם אם לא, פשוט תכתבו. האזינו ליצחק מבצע את את שירו 'גדול בתורה' בסגנון פואטרי סלאם>>> [embed]https://www.youtube.com/watch?v=_gxbg00XuRM[/embed]

נמאס לכם לשבת ארמלו? קבלו את טנדו!


היי רובי, כל הכבוד על היוזמה! שמחים שהקדשת לנו זמן לראיון הזה. יש לנו הרבה שאלות :) אז, מה הוביל אותך ליצור את האפליקציה? ידעתי שיש הרבה חברים מהעבר החרדי שלי, שהיום הם יוצאים בשאלה ואני לא יודע על זה כי לא יוצא לי לפגוש או לדבר איתם. יש לי רקע בטכנולוגיה, וידעתי שאפשר לפתור בעזרתה את הבעיה הזו ולקשר בין אנשים בכלל ויוצאים בפרט, ורציתי לעשות דבר כזה. בנוסף, רציתי ליצור פלטפורמה של עזרה הדדית והתייעצויות ליוצאים. אתה בעצמך יוצא בשאלה? ספר לנו על זה קצת. אכן. גדלתי בקהילה חרדית ליטאית בירושלים, בשכונת נווה יעקב, להורים חוזרים בתשובה. למדתי במסורה (תלמוד תורה) אמרי נעם (ישיבה קטנה) חמד ושערי יושר (ישיבה גדולה). בגיל 19 עזבתי את הישיבה למכון לב והשלמתי שם בגרויות. לאחר שנה שם התחלתי ללמוד הנדסת תוכנה במכללה להנדסה בירושלים, וכיום אני עובד כמוביל צוות פיתוח אפליקציה באחד מהבנקים הגדולים בעולם (סיטי בנק). מדהים! תגיד, היו לך מקרים שאנשים באמת מצאו אנשים שיצאו והם לא ידעו על כך? בטח, אני בעצמי מצאתי מספר חברים שלמדו איתי בישיבה. המשתמשים של טנדו מספרים שהם מצאו חברים שלמדו איתם, מישהי מצאה תלמיד של אבא שלה, חברים של אחים, ויש גם זוג שהכיר מטנדו! היסטרי! מזל טוב. מה החלום האולטימטיבי מבחינתך? לאן תגיע האפליקציה? החלום שלי הוא שהאפליקציה תהווה גשר בין יוצאים בתחילת הדרך ליוצאים ותיקים. היוצאים המנוסים יותר יוכלו להיות מנטורים ליוצאים בתחילת הדרך, ככה שכל יוצא יוכל או לתרום מהידע שלו או להעזר בידע של אחרים - הכל דרך האפליקציה. אני רוצה שתיווצר קהילה שלמה של יוצאים סביב טנדו, כשלב הקהילה הוא עזרה, הכוונה ואהבה - יוצא אחד למשנהו. אני בטוח שלכולם יהיה מה לתרום.   אתה רואה מודל כלכלי באפליקציה? טנדו הוא פרויקט ללא מטרת רווח, כל מי שעובד עליו עושה את זה בהתנדבות. אבל, ככל שהפרויקט גדל הוא דורש משאבים, לכן המודל הכלכלי הוא בלתי נמנע. אחת מהאפשרויות ששקלנו הוא פרסום של קורסים/תארים בהנחה ליוצאים בשאלה או משרות שמותאמות ליוצאים. אילו תגובות אתה מקבל על האפליקציה? יש לא מעט יוצאות ויוצאים שממש התלהבו מהרעיון של האפליקציה, וממש פעילים בה. התחושה היא שטנדו היא פלטפורמה טובה לבניית קהילה וקשרים ואני שמח על כך ממש. אתה לא חושש שאנשים יעשו שימוש באפליקציה לרעה? לטנדו נכנסים רק משתמשים שעברו אימות על ידי אחד מהמנהלים, ההרשמה היא דרך פרופיל פייסבוק ונכנסים רק משתמשים עם שם משתמש ותמונה אמיתיים. ישנם משתמשים שלא נכנסים כי הם לא רוצים להחשף עדיין כיוצאים ואני מבין את זה, אבל אנחנו לא מאשרים אנשים שלא מזדהים. ויודעת מה, גם אם חרדים יחשפו איכשהו למה שקורה בתוך טנדו, אני לא רואה למה יכול להיווצר מזה נזק. בטנדו אין מידע אישי. מה שכן שמנו שם זה גרף מגניב שמראה כמה יוצאים יש מכל ישיבה, ואני חושב שדווקא חשוב מאוד שייראו כמה התופעה נפוצה. איזה נתונים מעניינים גילית מהאפליקציה? למשל הסקרים האלו - ראינו מגוון של תשובות מעניינות. תהליך הפיתוח היה מורכב? ספר לנו על כך. אני עובד על הפרויקט כבר שנה. התהליך הוא ארוך כיוון שאין צוות או חברה שלמה שמפתחת את זה, ואני משחק הרבה תפקידים שהם מעבר לפיתוח נטו, שזו ההתמחות שלי. אני רוצה להוסיף שלולא העזרה של הקהילה עד עכשיו ובהמשך, הפרויקט לא היה עולה לאוויר. בנוסף, את העיצוב של האפליקציה עשתה שרי שפירא המוכשרת שאפשרה לממשק המשתמש להראות כל כך ידידותי. מלכתחילה, עוד בשלב האפיון, נעזרתי רבות ביוצאים לשינוי (תודה מיוחדת למשה שנפלד). בהמשך, קבוצה שלמה של יוצאים נרתמה לבדיקות ולטסטים שעשינו לאפליקציה, וכיום יש יוצאים שהצטרפו לפרויקט ותורמים לו בתחומים כמו כתיבת תוכן / שיווק / ניהול פרויקטים / מהנדסים ועוד. ההיענות גדולה וזה כיף ומרגש.

רובי, תודה רבה לך. היה מרתק. בהצלחה גדולה בהמשך!

להורדת האפליקציה לחצו כאן

צול, שייגעץ או גם וגם?


תמיד תהיתם איפה אתם על הסקאלה? עכשיו הזמן לבדוק.

במיוחד עבורכם הכנו חידון שמשלב בתוכו שאלות טריוויה בנושאי דת, מדינה ושייגעצים :)

ספרו לנו בתגובות מה יצא.

גמ"ח מימז לתלמידי חכמימז | הממים הכי מצחיקים | חלק ב'


 

מי חשב שהתורה יכולה להיות גם מצחיקה? 

לו ידענו כמה המחשה ויזואלית של פסוקים יכולה להיות משעשעת, אולי היינו מתעמקים בספרים ביתר שאת :)

בפעם השנייה, אסופת ממים נבחרים מהקבוצה הכי שנונה בפייסבוק, תהנו!

     

   

   

   

   

   

   

   

     

תודה לחברי הקבוצה על האישור לשתף את הממים, חזק וברוך.

גמ"ח מימז לתלמידי חכמימז | עשרת המצחיקים | חלק א'


מי חשב שהתורה יכולה להיות גם מצחיקה? 

לו ידענו כמה המחשה ויזואלית של פסוקים יכולה להיות משעשעת, אולי היינו מתעמקים בספרים ביתר שאת :)

אספנו לכם ממים נבחרים מהקבוצה הכי שנונה בפייסבוק, תהנו!

 

___

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תודה לחברי הקבוצה על האישור לשתף את הממים, חזק וברוך.

הכותבים שלנו

איזי פוליאס

כותב טורי דעה

רסל דיקשטיין

כותבת במגזין

שניאור שפרינצין

כותב אורח

אליאור מור יוסף

כותב אורח

שפרה יעקובוביץ

כותב אורח

אלישבע גרנות

כותב במגזין

מריה אסטריכר

כותב במגזין

ברוריה לבנון-אברהם

כותב אורח

שי פיאטיגורסקי

כותב אורח

הניוזלטר שלנו

קבלו את כל הכתבות הכי מענינות והכי חדשניות ישירות למייל

קצת על התקופה...

מגזין "התקופה" מביאה אל קדמת הבמה את חייהם, הגיגיהם ויצירותיהם של יוצאי החברה החרדית.

דרך הכתבות ניתן יהיה להבין את המסע העובר על אדם שהחליט לצאת מן החברה החרדית (לאו דווקא אל זה החילוני אלא בכלל), מהן התובנות שמקבלים במסע כזה וכיצד יוצאים יוצרים להם דרך חדשה שעדיין לא הלכו בה מעולם - כל אחד ומסלולו הוא, כל נשמה ונטיית הלב שלה.

רוצה לכתוב למגזין התקופה?

דילוג לתוכן