התחברות

נא הכנס את מספר הטלפון שלך למטה נא הכנס את הקוד שנשלח לטלפון שלך שלח קוד מחדש
עדיין אין לך משתמש? הרשם ליוצאים לשינוי עכשיו!

התקופה

שלם / 'יוצאים יוצרים קולנוע'


שי זילברמן, (42) הוא צלם מדיה עסקית לפרנסתו, ובזמנו החופשי יוצר קולנוע אידיאולוגי מתוך שליחות. עשרים שנה אחורה, היינו מוצאים את שי בישיבת הסדר מהזרם החרדל"י, אולי מנדנד את הסטנדר שלו ובהכרח נועל סנדלי שורש. לאחרונה השתתף בפרויקט 'יוצאים יוצרים קולנוע', בו הפיק ויצר את סרטו הקצר 'שלם'- העוסק באחת הסודיות הטעונות ביותר בחברה הישראלית, שעלה על המסך בסינמטק תל אביב https://youtu.be/kAtmXebSiF0 שי, תעשה לי סדר. מה ראיתי עכשיו? ראית את הסיוטים הליליים אותם חולמת אם טרייה לבן, במדינת ישראל. בניגוד לכלל החברה בישראל, גם החילונית, ישנם אבות ואמהות שב-2020, ברית מילה כבר לא נראית להם כמנהג יהודי-סטנדרטי-הגיוני אלא יותר בכיוון של טקס פרמיטיבי, שעבר זמנו. בסרט, ניסיתי להאיר את התחושות האפלות הללו של חוסר אונים וניתוק, אותם חשים מי שמתנגדים לברית מילה. נושא ברית המילה הוא דבר רגיש לחברה הישראלית, וכמו שאמרת, 'נורמה חברתית', מדוע השתמשת בנרטיב אימה ברור, שלא נדבר על 'סצנת המוהל והסטייק המדמם'? לא קצת פרובוקטיבי?   אתה צודק בכל. נכון שהנושא רגיש, נכון שהסרט פרובוקטיבי וקיצוני. אבל כל עוד אין אלימות – לדעתי פרובוקטיביות היא שם המשחק כשאתה מחפש כלי להניע אתו שינוי בחברה. אם הצלחתי לזעזע מישהו, אולי גרמתי לו גם לחשוב. בכל זאת, בתור יהודי, אתה לא חושב שהתנגדות לברית מילה תיצור משבר זהות תרבותי? הרי יהודי שאינו מהול הוא כמו פריז בלי אייפל! או כמו סיני שעיניו פעורות... הזיכרונות היהודיים-מסורתיים-תרבותיים שלנו, נשזרים בזיכרונות מהמשפחה. הרגעים שכולם יושבים לשולחן שבת או מדליקים חנוכייה כשבאוויר ריח סופגניות וברקע ליחשוש סיחרור הסביבונים, הם סוג הרגעים שבונים את הזהות התרבותית שלנו. יש לנו ים של אירועים \ שירים \ מנהגים איתם נוכל ליצור זיכרונות נהדרים, חפים מקול בכי תינוקות.   [caption id="attachment_5520" align="aligncenter" width="300"] ליל הברית- מתוך הסרט הקצר 'שלם'[/caption]   בסרט ציינת כי הוא "בהשראת אירועים אמתיים". מי מסתתר מאחורי הרעיון לסרט?  מאחורי ההשראה לסרט, עומדת אשתי- שרון, חסידת גור לשעבר. אם 'שלם' היה גוף האדם, הרי שאני הייתי הראש והיא הייתה הלב. בחסידות גור כידוע, שומרים על הפרדה כמעט טוטאלית בין המינים. לאחר שנולד בנה השני מנישואיה הראשונים, הוזמן ברוב כבוד, האדמו"ר, להשתתף בטקס הברית. וזה כלל: אסור שתהיינה נשים בקרבתו. תאר לך – אם שרוצה להיות בקרבת בנה בפרוצדורה רפואית והדבר נמנע ממנה. עד היום, צורב לה הזיכרון הזה. מכאן הגיעה ההשראה לסרט. מסר שתרצה לחלוק? ליוצאים בשאלה אומר: אל תפחדו, תעזו ותחלקו את הדעות שלכם. מהציבור הישראלי-חילוני אבקש: תתעוררו על עצמכם, תחשבו מחדש ותטילו ספק גם בנורמות שלכם.  סרטים נוספים בפרוייקט יוצאים יוצרים קולנוע: ביצת שלמה - ישראל דקל שקט - דוד לבינסון  
מהסרט ביצת שלמה

ביצת שלמה


ישראל דקל (27), עובד בעיריית תל אביב ולומד צילום. גדל במגדל העמק וביצירתו ניתן לראות את ההשפעה והביטוי של הפריפריה החברתית. לאחרונה השתתף בפרויקט 'יוצרים יוצאים קולנוע', במסגרתו יצר את הסרט התיעודי הקצר 'ביצת שלמה'. שהוקרן בסינמטק תל אביב   https://youtu.be/_kEsntGULKA   מה המסר שרצית להעביר לצופים בסרט הקצר? המסר הוא חברתי. סיפור חיים על תקופה של אנשים וסוחרים כמו שלמה, שכבר כמעט ולא רואים. המגע הישיר בסחורה, הלבביות והחיוך שמטפחים סביב עבודה וחיים בתחומים שעברו שינוי ונעלמים מן העולם. זה סיפור של מהגר ושל מקומי, משהו שכמעט עבר מן העולם והוא אחד מאלה שעדיין נשארו, עם האנושיות שהוא מקרין לכולם; על חלקיה השמחים וגם העצובים. אני גר ביפו ומחובר מאוד למצב כאן, ולקשיים שבאו עם עבודות הרכבת הקלה. בפרט, הקשיים עבור העסקים המקומיים. זו הסיבה שבחרתי ליצור את הסרט הזה. ניסיתי לספר ולהראות את המצב במקום המורכב הזה באמצעות דמות מעניינת.   למה קראת לסרט 'ביצת שלמה'? ראשית, הוא מתעסק עם ביצים והן מה שהוא רואה כמעט כל הזמן. מעבר לכך, ביצה היא מאוד רגישה ומספיקה דריכה קלה כדי לשבור אותה. הנמשל הוא סיפור שבירתו של מעמד הסוחרים, והמציאות האישית של שלמה שהוא שורד אותה למרות כל הקשיים. כל שלב שמחולק לפי מידות הביצים ששלמה מציג בסרט בעצם מספר חלק אחר בחייו - וסיפור חייו של שלמה נשמע לי מאוד מעניין. כמו כן, כבר מתחילת הדרך הוא הביע נכונות לשתף איתי פעולה ולתעד אותו גם בחלקים הפחות נוצצים ונוצר בינינו קשר אישי. כאשר הסרט היה מוכן, הוא צפה בו והתרגש מאוד לראות את התוצר המוגמר.   [caption id="attachment_5422" align="aligncenter" width="300"] ישראל ושלמה אחרי צפייה משותפת בסרט[/caption]   האם אתה חושב שעובדת היותך יוצא בשאלה איכשהו קשורה ל'פילטר' החברתי על העדשה שלך? בהחלט. אני בא מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית אז מאוד מזדהה עם המקומות ה"נמוכים" בחברה מבחינה סוציו-אקונומית. גדלתי במגדל העמק שהיא הפריפריה הגיאוגרפית, והחרדים- כחברה, מצויים בפריפריה החברתית אז הנושאים האלה קרובים. גם כיוצא בשאלה, המעמד הזה לא משתנה בגלל התהליך שנקרא יציאה בשאלה ואולי אפילו נהיה יותר חמור כאשר קיימות זכויות שמיועדות כיום רק למי שעדיין שומרים על אורח החיים שלהם כחרדים. היום זה משתנה בעיקר בגלל פעילות שעושים יוצאות ויוצאים בשאלה בתחומים שונים כדי לקדם מדיניות שווה לחרדים וחרדים לשעבר. >>> לראיון עם שי זילברמן יוצר הסרט 'שלם' במסגרת פרויקט יוצאים יוצאים קולנוע >>> לראיון עם דוד לבינסון יוצר הסרט 'שקט' במסגרת פרויקט יוצאים יוצרים קולנוע

המדיטציה הראשונה שלי


דוד, נשוי ואב לשתי ילדות מתוקות, עבר תהליך יציאה בשאלה יחד עם אשתו ובנותיו. לאחרונה השתתף בפרויקט 'יוצאים יוצרים קולנוע' שם הפיק את הסרט הקצר 'שקט' שעלה על המסך בסינמטק תל אביב   https://youtu.be/Q2i5Lu2eKzI "מה שהכי השפיע עליי בתהליך האמוני שעברתי זה לימודי תואר ראשון בביוטכנולוגיה בקמפוס החרדי של מכללת הדסה." נזכר דוד. "בבת אחת נחשפתי לעולם המדע ברמה מאד גבוהה. זה הפגיש אותי עם תפיסת עולם מאד רחבה לגבי המציאות, מי אני, מה אני מה אני עושה פה, מה הסיפור של העולם? האם אלוהים ברא את העולם או סיפור שיש אחר לגמרי? נפתחו לי הרבה שאלות." "בשלב הראשון לא רציתי לאבד את האמונה בדת. ניסיתי ליישב לעצמי את הסתירות בין מה שאני לומד במכללה לבין מה שגדלתי עליו. רציתי להישאר במקום המוגן והמוכר לי. אך בסופו של דבר הבנתי שזה מיותר ושאני כבר לא לא צריך אלוהים בשביל להסביר את קיומי. מצאתי את עצמי פונה לדרך חדשה." מה הוביל אותך ליצור את הסרט 'שקט'? יש לסרט כמה רבדים. הסרט מדבר על אדם שרוצה לעשות מדיטציה כדי למצוא את השקט הפנימי שלו. אלא שהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה. פתאום הוא שומע רעש מטריד וסוריאליסטי. הוא מחפש שקט אבל לא ממש מוצא. ברמה העמוקה יותר הסרט מדבר על החוויה שלי. בתחילת היציאה אותו ממש הייתי באופוריה כמו יציאה מעבדות לחירות. רק שאחריה באה השאלה- מה אני עושה עם החופש שיצרתי לעצמי? השאלה הזו עוררה תחושה חזקה מאד של רעש הפנימי. כל מיני חוויות מהעולם החרדי, כל מיני תמונות והרגלים מהעולם הישן נשארו איתי גם בעולם החדש שלי.   [caption id="attachment_5416" align="aligncenter" width="300"] הקרנת הסרט 'שקט' באירוע סיום חגיגי לפרויקט בסינמטק ת"א. צילום- אדם קבסה, דוברות יוצאים לשינוי[/caption]   האם חשבת בעבר שתפיק סרט? כחרדי לא היה אפשרי לדמיין את זה. להתעסק בקולנוע זה משהו שאסור לעשות. ועדיין היו רמזים. דוד שלי, מיכה לבינסון ז"ל, היה מנהל בית הספר לאומניות בית צבי. עקב הפערים התרבותיים הקשר בינינו לא היה הדוק. ובכל זאת, החיבוקים שלו, הרגש שהוא נתן לי כדוד, זה היה משהו שהראה לי שחילונים הם לאו דוקא אנשים רשעים כמו שלימדו אותי במערכת החינוך בא גדלתי. ראיתי שדווקא יש חילונים רגישים שאפשר להתחבר אליהם. לפעמים יצא לי לראות סרטים כחרדי וכבר אז נקודת המבט שלי הייתה כמו של במאי- למה מצלמים דווקא בזווית זו? למה בסצנה הזו רואים בקבוק? למה דווקא הצבע הזה מלווה את הסרט? והיה ברור שעתיד בתחום הקולנוע זה לא שייך. אסור. איך הייתה החוויה להפיק את הסרט? חוויה מאד מעניינת ומאד קשוחה. היה שלב שכמעט נשברתי ולא הצלחתי להתקדם. ואז רותם מלנקי, שאיתו עבדנו, ידע לזהות את נקודת השבר הזו, ועודד אותי כדי להמשיך קדימה. הבנתי שאני רוצה להפיק את הסרט וחשוב לי לבטא את האותנטיות שלי, בלי להיות מוטרד יותר מדי 'מה יגידו'. כך נכנסתי לתהליך העבודה והיה כיף גדול. כשהקרינו את הסרט בסינמטק התפלאתי בעצמי על העוצמה. זו היתה ממש חוויה של אושר, כי יש משהו מאוד עמוק שאתה שומר הרבה זמן בתוך עצמך. ופתאום הוא יוצא החוצה. בסופו של דבר התהליך הזה לימד אותי לא רק על קולנוע, אלא גם לגבי עצמי. >>> לריאיון עם שי זילברמן יוצר הסרט 'שלם' במסגרת פרויקט יוצאים יוצאים קולנוע >>> לריאיון עם ישראל דקל יוצר הסרט 'ביצת שלמה' במסגרת פרויקט יוצאים יוצרים קולנוע

ריבונו של כולם


ביום הכיפורים נפתחת התפילה בקריאה גדולה לאחדות. יום הכיפורים מזמין את כולם לבוא יחד ולהתפלל, אפילו העבריינים מוזמנים לבית הכנסת. המופע 'ריבונו של כולם' נוגע בחיבור הזה שבין החלקים השונים בעם ישראל לא רק ביום כיפור, אלא בכל השנה כולה. עומר גונן-האלה הוא מוזיקאי, בנוסף הוא גם מעביר סדנאות להתפתחות אישית דרך מוזיקה. יחד איתו מופיע יעקב עדיה-אנושי, מרצה, מנחה סדנאות מודעות ואמן "ספוקן פואטרי". הסיפור האישי של יעקב עובר בין הקטבים השונים בעם ישראל. יעקב נולד למשפחה חילונית ובהמשך דרכו חזר בתשובה ועבר למאה שערים ולבית שמש, לקהילות החרדיות היותר קיצוניות. אבל אז הוא הוזמן לסדנא בהודו שאחריה הוא הבין שנדרש שינוי, ומסלול חייו לא יכול להמשיך כפי שהיה. יחד עם האשה והילדים הם עזבו את הקהילה החסידית בבית שמש ועברו לפרדס חנה. "הרגשתי צורך, אפילו שליחות, לצאת מהגטו ולחזור לגור עם האנשים שהיכרתי מאז ומעולם." משתף אותנו יעקב בתחושה שליוותה אותו אז. חבר משותף זיהה את המכנה המשותף של עומר ויעקב וחיבר ביניהם. החיבור לא היה מיידי. רק אחרי שנפגשו כמה פעמים הבינו שיש כאן התחלה של משהו שיכול לצמוח וליצור שיתוף פעולה משמעותי. "התחלנו לשבת ביחד, לכתוב דברים ביחד, כל אחד הקשיב בסבלנות לשני. התחיל להיווצר תוכן משותף ופורה", מספר עומר. "מתוך העבודה הזו נוצר המופע הראשון שלנו - 'טוב למות בעד חיינו'. המופע עסק בהתמודדות של כל אדם שמחפש את עצמו בעולם הזה. כולנו חיים בחברה שדוחפת אותנו לכל מיני כיוונים. אבל בסופו של דבר כל אחד צריך למצוא את הכיוון האישי שלו." עם הזמן הצטבר חומר נוסף, ובעבודה אינטסיבית עם הבימאית דנה שוורצמן נבנה המופע החדש - 'ריבונו של כולם'. איך הגעתם ממופע שעוסק בחיפוש האישי של כל אחד למופע שעוסק בחיבורים ובאחדות של הצדדים השונים? זה נראה כמו שני דברים סותרים? אם אדם עוסק בעיקר בעצמו איך הוא יכול להתחבר לאחרים? יעקב: "כשכל אחד מוצא באמת את עצמו ומפסיק לשחק משחקים וללבוש מסכות, מפסיק לרצות אינטרסים של אנשים אחרים, רק אז הוא יכול גם ליצור קשר משמעותי עם כל שאר האנשים. מי שלא אוהב את עצמך - לא יכול לאהוב אחרים. דווקא כשאדם אוהב את עצמו, בבחינת ה'כמוך' שב'ואהבת', רק אז הוא יכול לאהוב את 'רעך'. כך שהמופע הראשון דווקא הוביל בצורה טבעית לתוכן של המופע השני. ב'ריבונו של כולם' אנחנו מחברים בין הצורך של כל אחד לחיות את חייו בדרכו שלו ובין הצורך שלנו כחברה לכבד אחד את השני ולחיות יחד." צפו בקטעים מתוך המופע>>>

משחק באש


דניאל הוא יוצר בתחילת דרכו ומביע בשיריו, בין היתר, גם התמודדויות של יוצאים בשאלה שנתקלים לראשונה לעתים, עם העולם שבחוץ.  "את השיר לשחק באש כתבתי כשהבנתי כמה זה קל לשפוט ולסמן את האדם שעומד מולנו בלי לשים לב", מספר דניאל ומדגיש כי לפעמים המילים- הן הכל.   זהו סינגל נוסף שמתפרסם בימים האחרונים, נקודת ציון נוספת בדרכו של דניאל לאלבום- מסע ארוך שבו שוב מצליח דניאל להביט על המכנה המשותף שלנו כבני אדם: "בואו רגע נעצור נסתכל ונבין שכולנו בני אדם, ולכולנו יש רגשות ונשמה. בואו לא נשחק באש, וננסה לקבל ולהכיל אחד את השני כמו שהם!"  האזינו לשירו החדש>>> https://www.youtube.com/watch?v=Nu9qw_s-MNQ

שר את דרכו החוצה


יצחק הוא משורר. את דרכו ותחושותיו הוא מבטא דרך שירים. דווקא מתוך נקודת המשבר והשינוי שעשה מבחינה דתית השירה שלו החלה לפרוח. לאחרונה פרוייקט הדסאטראט בדרך להוצאת הספר 'כִּמְעַט טוֹב מְאֹד'. יצחק נולד בבאר שבע ובהמשך דרכו הגיע אל ישיבת מצפה יריחו וכולל מרצ במבשרת. בשנים האחרונות הוא יצא בשאלה והיום הוא גר במושב שובה שבעוטף עזה. את הזמן הפנוי שלו הוא מחלק בין היצירה למשפחה (נשוי + 3).   לעולם השירה הגיע יצחק כהן דרך רחל, "זהו ספר השירה הראשון שקניתי" מספר יצחק, והצוהר שפתחה המשוררת הפך מאוד לגן פורה לרגשותיו של יצחק. "היכולת להביע רגשות בצורה שנותנת להם משמעות תפסה אותי חזק. כלומר, זה לא שאתה סתם מטולטל רגשית, אתה מצליח לתת לזה שמות. יש דרך יפה ועמוקה להביע את זה. הרגשות שלך פתאום הופכים מחולשה ליתרון, ליכולת. הגילוי הזה היה לי משמעותי מאד. בתור אדם שחווה רגשות בצורה חזקה, האפיק הזה קרא לי. לצד רחל, היה אלתרמן. שהיה קוסם של מילים. בתכל'ס התחלתי לכתוב בכיתה יב. ומשם זה נמשך והתפתח. הפריצה הגדולה של הכתיבה שלי קרתה לפני בערך ארבע וחצי שנים. סביב משבר שחוויתי במישור הזוגי והדתי. משהו בכתיבה שלי השתחרר וקיבל תנופה, מבחינת הנושאים שהתחלתי לכתוב עליהם, מבחינת צורת ההבעה שלי. קרה שם משהו טוב"   למה חשוב לך לפרסם את השירים שאתה כותב? האמת היא שלפני החשיבות יש צורך. פעם שמעתי ממיכאל וייגל (שחקן תיאטרון וקולנוע) שאמנים הם אנשים עם בור שחור בנפש, ושאת הבור הזה הם ממלאים בעזרת האמנות. אני חושב לפעמים שאנשים נורמטיביים לא מבינים מה המניע של החשיפה הזאת. יש משהו מאד מוזר בלהציג לראווה את האיברים הפנימיים שלך, מוזר ומפחיד. אבל כמו שמדען נדחף להבין תופעה, או שאדם שהוא יזם בנפשו נדחף להרים פרויקטים, נדמה לי שאמן נדחף בכוח להביע את עצמו. ברמה נוספת, יש כאן גם מימד של שליחות. ספר טוב, מוסיקה משמעותית, נותנים לאדם הזדמנות להעמיק את ההיכרות שלו עם עצמו ועם העולם. מפגישים אותו עם נושאים שגורמים לו שמחה, או קוראים לו לצאת לדרך של בירור. מאפשרים לו להזדהות עם רגשות, לנסח מחשבות שמעסיקות אותו. אם אני ככותב מצליח לייצר דבר כזה אצל בנאדם אחר, הרי שזו המתנה הגדולה ביותר שאני יכול לקבל.   מה העצה שלך לכותב המתחיל? העצה הראשונה שלי לכותב המתחיל היא פשוט לכתוב. הרבה פעמים לוקח זמן להבין מה מעניין אותך, להגיע לניסוחים הנכונים. צריך לעבור שם דרך. כמו בכל דבר אחר שעושים. עצה נוספת היא לחבור לחבורת כותבים. יש ערך עצום לשהייה במרחב של אנשים שמקדישים זמן לכתיבה. להיות חלק מחבורת כותבים זה בעצם להגיד- כתיבה זה דבר משמעותי בחיים שלי. והאמירה הזאת כבר נותנת ערך אחר למה שאתה עושה. כמובן שהמרחב הזה מעניק גם את ההפריה ההדדית ואת היכולת לקבל ולתת פידבק על הכתיבה שלך ושל אחרים במקום שהוא בטוח. וגם- לפרסם. בכתבי עת לשירה, ברשתות החברתיות. תמצאו לכם את המקום שבו אתם נותנים במה לכתיבה שלכם. יש הרבה דיבור על ההשפעות השליליות שיכולות להיות לפרסום הטקסטים שלכם על פעולת הכתיבה, אבל יש גם צד נוסף וחשוב לא פחות של יציאה לאור שמשדרג את הכתיבה עצמה. ולבסוף, אל תזלזלו בשום דבר. עלתה לכם מילה לראש, צירוף של שתי מילים, התחלה של משפט? תכתבו אותם. בפנקס, באפליקציית keep, כתיבה (כן, גם כתיבת שירה!) היא בכלל לא תמיד ענין של השראה ותנופה אחת מהתחלה לסוף. לפעמים דברים נבנים כמו בנין, או כמו פאזל. אתם תחזרו אחר כך לגולם הזה שהשארתם על הדף, ופתאום הוא יתחיל לזוז ולקרוא למילים נוספות שייצרו שיר חדש. וגם אם לא, פשוט תכתבו. האזינו ליצחק מבצע את את שירו 'גדול בתורה' בסגנון פואטרי סלאם>>> [embed]https://www.youtube.com/watch?v=_gxbg00XuRM[/embed]

גלריית איורי גוף


[gallery link="file" columns="2" ids="3209,3211,3213,3215,3217,3219,3221,3223,3225,3227,3229,3231,3233,3235"]

רגעים - גלריה


[gallery link="file" columns="4" ids="2242,2251,2244,2245,2246,2247,2250,2243,2252,2249,2248,2253"]

שיר לנחמן


יוני יוליוס נולד ביישוב עמנואל, להורים חוזרים בתשובה. בילדותו למד בבית ספר חסידי של חסידות סלונים. את הגיטרה גילה בגיל 6, אז התחיל לפרוט את הפריטות הראשונות שלו עליה - ומאז לא עזב. את השיר ״המלך בארמון״ כתב יוני בשבע הברכות של אחותו של יוסף נחמן פרטוק ז"ל, חבר טוב שנהרג במהלך שירותו הצבאי מרסיס של מרגמה. מיד לאחר האירוע הזה התחילה החזרה בשאלה שלו. השיר - לפניכם. https://www.youtube.com/watch?v=sScEcNyX9yE

יציאה בתשובה


https://www.youtube.com/watch?v=J15l1EQ03yI&list=PL1Orn0DjMbnCBvw_fH9GUSwKLPvroZKTA הִיא ‏יוֹצֵאת בִּשְׁאֵלָה הֵם אוֹמְרִים וַאֲנִי שׁוֹאֶלֶת אֵיזוֹ שְׁאֵלָה זוֹ, בִּכְלָל וּמֵאֵיפֹה אֶפְשָׁר לָצֵאת הִיא חוֹזֶרֶת בִּתְשׁוּבָה הֵם אוֹמְרִים וַאֲנִי תּוֹהָה אֵיזוֹ תְּשׁוּבָה זוֹ, בִּכְלָל וּלְאָן יֵשׁ לַחֲזֹר? וְאֵין לָצֵאת מֵהַשְּׁאֵלָה הַהִיא אוּלַי יֵשׁ לִבְרֹחַ לְהַשְׁאִיר מֵאֲחוֹרַיִךְ שְׁבָרִים וְאֵין לַחֲזֹר מֵהַתְּשׁוּבָה הַהִיא אוּלַי יֵשׁ לִדְפֹּק עַל דֶּלֶת לְנַצֵּחַ מִפְלָצוֹת פְּחָדִים וְלִפְעָמִים, אֲנִי נְמֵסָה מִגַּעְגּוּעַ לָאֱלֹהִים הַטּוֹב וְהַפָּשׁוּט שֶׁלִּי לַשִּׁירִים וְלִתְפִלּוֹת וּפְעָמִים, אֲנִי חַיֶּבֶת לִבְרֹחַ כִּי הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִבְרָא בִּשְׁבִילִי וְלִי אֵין מֻשָּׂג אֵיךְ לִחְיוֹת וְשָׂכָר וְעֹנֶשׁ ויֵצֶר טוֹב וְרַע הִתְעַרְבַּבְתִּי הִתְבַּלְבַּלְתִּי בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לָעוֹלָם הַבָּא בֵּין שַׁבָּת וְיוֹם חֹל לְמִכְנָסִי ג'ינְס וְקוֹל תּוֹרָה וֶאֱלֹהִים אֶחָד שֶׁלִּפְעָמִים מַרְגִּישׁ רָחוֹק נוֹרָא. וַאֲנִי, עִם כַּמֻּיּוֹת שֶׁל שָׁחֹר בְּעֵינַיִם וּמַגָּפַיִם גְּבוֹהוֹת לָקַחְתִּי סִדּוּר וְהִנַחתִיו חֲזָרָה כִּי לֹא רָצִיתִי אוֹתִיּוֹת. וְשַׂמְתִּי ״הַלְלוּיָהּ״ בָּאָזְנַיִם וְדָמַעְתִּי דְּמָעוֹת חַמּוֹת וְהִתְגַּעְגַּעְתִּי אֵלַיי וְאֵלָיו עַד אֵין קֵץ.

הכותבים שלנו

איזי פוליאס

כותב טורי דעה

רסל דיקשטיין

כותבת במגזין

שניאור שפרינצין

כותב אורח

אליאור מור יוסף

כותב אורח

שפרה יעקובוביץ

כותב אורח

אלישבע גרנות

כותב במגזין

מריה אסטריכר

כותב במגזין

ברוריה לבנון-אברהם

כותב אורח

שי פיאטיגורסקי

כותב אורח

קצת על התקופה...

מגזין "התקופה" מביא אל קדמת הבמה את חייהם, הגיגיהם ויצירותיהם של יוצאי החברה החרדית.

דרך הכתבות ניתן יהיה להבין את המסע העובר על אדם שהחליט לצאת מן החברה החרדית (לאו דווקא אל זה החילוני אלא בכלל), מהן התובנות שמקבלים במסע כזה וכיצד יוצאים יוצרים להם דרך חדשה שעדיין לא הלכו בה מעולם - כל אחד ומסלולו הוא, כל נשמה ונטיית הלב שלה.
דילוג לתוכן