אוטונומיות חינוכית, תוכנית-הליבה ומימון ציבורי של החינוך – על חוק מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים, התשס”ח

המחקר בוחן את המודעות לתופעת עזיבת החברה החרדית, עמדות בקרב הציבור היהודי והחרדי בנוגע ליוצאי החברה החרדית, מידת ההשתלבות שלהם בחברה הישראלית והאתגרים העומדים בפניהם. מעל ל-70% מהמשיבים, חרדים ולא חרדים, מכירים מישהו שעזב את החברה החרדית, ובקרב המשיבים החרדים, מעל לשליש מדווחים על היכרות קרובה עם בן משפחה שעזב. 66% מהלא-חרדים תומכים בסיוע מהמדינה ליוצאים, לעומת 48% מהחרדים.  כמעט כל המשיבים מהמגזר החרדי סבורים כי יש לשמור על קשרים משפחתיים מלאים עם מי שעזב את החברה החרדית. לעומת זאת, כשמדובר בחברים קרובים 53% סבורים שיש לשמור על קשר מלא עם היוצא כאשר הוא שומר מצוות ו36% בלבד כאשר הוא לא שומר מצוות. עצם היותו של היוצא בן משפחה הוא השיקול המשפיע ביותר על שמירת הקשר בין ההורים לילד שיצא מהחברה החרדית. בנוגע לסיוע לחרדים לשעבר, רוב מוחלט מהמשיבים החרדים היו מוכנים לסייע, אך חלקם מתנים זאת בהתייעצות עם סמכות רבנית.

מסמך זה סוקר את נתוני ההשכלה והתעסוקה של יוצאות ויוצאי החברה החרדית בהשוואה לשלוש קבוצות: יהודים לא־חרדים – המייצגים את החברה שבה היוצאים שואפים להשתלב; חרדים מבית – המייצגים את החברה שהיוצאים עזבו; ומצטרפים – מי שגדלו בחברה הלא־חרדית ושואפים להשתלב בחברה החרדית. הנתונים מדגימים את הפוטנציאל הגבוה של היוצאים, הנובע מהפנמת הנורמות של החברה שבה הם שואפים להשתלב, אך גם את הפערים הנובעים מחסמי העבר המשותפים של היוצאים ושל חרדים מבית ומחסמי ההווה הייחודיים ליוצאים. המסמך מראה שהמדינה מכירה בחשיבות הקידום של תעסוקה איכותית בקרב אוכלוסיות בעלות חסמים ייחודיים, וכן בתפקידם החשוב בהקשר זה של תוכניות ומרכזים הוליסטיים המתאימים לאוכלוסיית היעד. החסמים העומדים בפני היוצאים מראים כי יש צורך וביקוש רב למענים הוליסטיים ומותאמים, שיאפשרו ליוצאות וליוצאים לצמצם את פערי העבר וההווה ולמצות את הפוטנציאל שלהם בתעסוקה איכותית.