מאמר זה בוחן את התפתחותה של התופעה החברתית של “היציאה לשאלה” מהחברה החרדית מאז קום המדינה ועד שלהי שנות התשעים . המאמר מבוסס על 53 סיפורי חיים של גברים ונשים , בני 15 עד 70 שנה , שעזבו את החברה החרדית באופן נפשי או מעשי בין השנים 1998-1948. המסע הדיאכרוני בעקבות סיפורי החיים של היוצאים לשאלה חושף מעבר מגישת הנתק והקרע המוחלט , שהייתה נפוצה בסיפוריהם של היוצאים בשנות החמישים , לגישת הרצף , המציגה גבולות עמומים ופתוחים , הנפוצה יותר בסיפוריהם של היוצאים מאז שנות השישים ואילך . סיפורי החיים האישיים שנאספו מבטאים הקשר תרבותי , מושפעים ממנו , ובו זמנית גם מבנים אותו . מההתבוננות בתפיסת היחסים בין דתיים לחילוניים דרך סיפוריהם של “היוצאים לשאלה” מצטיירת מגמה של ריכוך הגבולות בין שתי החברות.
מחברת: שרית ברזילאי
שנה: 2004