הכול התחיל באותו בוקר של שבת נטולת שמחה ומלאת עצב, שבעה באוקטובר. ארבעה ימים לפני יום הולדתי, ושלושה שבועות לפני רילוקיישן מתוכנן היטב-היטב עם זוגתי שתחיה. התעוררנו יחד עם כל עם ישראל לאזעקות עולות ויורדות, ומאז בערך לא נרדמנו. עיניים טרוטות מחוסר שינה צמודות לערוצי החדשות ולרשתות החברתיות, ומוח מלא במחשבות בלתי פוסקות על המעבר בשעת מלחמה, ועל ההשלכות שיגיעו בעקבותיו.
ישנם שני סוגים של אנשים בעולם: האחד בורח ממשהו, והשני בוחר במשהו. בריחה ובחירה, כמעט אותן מילים, רק בשינוי קל בסדר האותיות. הן דומות במראה, אבל כל כך שונות במשמעות. ובכן, במקרה הזה לא מדובר באותה הגברת וגם לא באותה האדרת.
בחירה היא פעולה שמקורה בחופש, ומתבטאת בכך שהאדם משתמש בשכלו וברצונו האישי כדי לקבוע את דרכו ואת פעולותיו. בחירה מתרחשת כאשר אנחנו משווים בין האפשרויות השונות העומדות על הפרק ומחליטים על דרך הפעולה או הנתיב הנכונים ביותר בשבילנו. בחירה כוללת בתוכה התנגדות ללחצים חיצוניים, פרטיים או חברתיים, והיא כלי להגשמת הרצונות והמטרות האישיות שלנו.
בריחה, מאידך גיסא, היא פעולה שבה אדם מתעלם מהאפשרויות העומדות לרשותו ונמנע מפעולה. דפוס הבריחה הוא ביטוי לא רצוני שבו אנחנו מתעקשים לא להתמודד עם מצבים מאתגרים. במקרים רבים, אנחנו עושים זאת בסיטואציות של לחץ או אי נוחות, ולרוב לא מדובר בפתרון הטוב ביותר – בלשון המעטה.
במשך שנים נהגתי כמו הסוג הראשון, בסוף גיל טיפש-עשרה יצאתי מבית אבי, ומהחברה החרדית שבה גדלתי. ברחתי יותר נכון לומר, ברחתי מהמשפחה, ברחתי מהחברים, ברחתי מעצמי, מבלי להביט רגע אחד לאחור. מצחי היה עטור באות קין, ורגליי לקחו אותי לאן שהרוח נושבת, הרחק הרחק מהדמים שזעקו אליי מהאדמה.
בשנים האחרונות השתדלתי לנהוג כמו הסוג השני; אני כבר בסוף שנות העשרים בואכה שנות השלושים. הפסקתי לברוח מהעבר והתחלתי לבחור בכאן ועכשיו. חזרתי לתעד ולצלם את החברה החרדית, פרויקט שלימים גדל וצמח להיות גשר המחבר בין שני העולמות שתמיד התקיימו בתוכי.
בחודש האחרון מצאתי את עצמי בהתנגשות חזיתית בין שני רצונות: מצד אחד קיים בי רצון לבחור במציאות חדשה עבורי ועבור משפחתי, מצד שני יש בי רצון להישאר במדינת ישראל, להיות חלק ממנה ולעזור לה בשעתה הקשה ביותר. כל פעולה אחרת תיחשב לבריחה.
בשלב הזה הפור נפל וההחלטה כבר התקבלה. את המילים האלה אני כותב פה, מאירופה הגשומה והקרירה. איני יודע אם בחרתי או ברחתי, מה שאני כן יודע שאנחנו נתראה ביום הבחירה הבא, אחרי המלחמה.
גיל יקר לתחושתי אתה בחרת ולא ברחת ולו מהסיבה שנפגשתי איתך עוד מלפני המלחמה הארורה הזו שנכפתה עליינו וכבר אז סיפרת על התוכנית לרילוקישן . ואני בטוח שגם שם בגולה תישאר שגריר שלנו ותייצג אותנו בכבוד
תודה רבה על קריאתך ועליך מרק היקר, מחכה לפגישה המחודשת שלנו אחרי המלחמה הארורה. עד אז היה שלום, ושמור על עצמך 🙂