התחברות

נא הכנס את מספר הטלפון שלך למטה נא הכנס את הקוד שנשלח לטלפון שלך שלח קוד מחדש
עדיין אין לך משתמש? הרשם ליוצאים לשינוי עכשיו!

קוגל, הערינג ודלי ספונג’ה

ריקי יעקובוביץ

מינואר שוכבות אצלי בבגאז’ נעלי חי”ר, שחורות ומאובקות. בתחילת השנה עברתי דירה, העמסתי את האוטו, וכל מה שהייתי צריכה כבר מזמן עבר לארונות בדירה החדשה. נעלי חי”ר? ובכן, לקח לי שנה שלמה בשירות להשיג אותן – ולכן אשמור אותן – אבל למה שאצטרך אותן בשוטף? מפה לשם, חצי שנה בבגאז’ (יחד עם מארז צלחות שקיבלתי במתנה ושקית בגדים לתרומה שאני מתעצלת לעשות משהו לגביהם).

צה”ל הייתה התקופה הכי מצחיקה, מפתיעה ומבגרת שעברתי בחיים שלי, וככל שעובר הזמן התקופה הזאת נראית יותר ויותר מנותקת ולא רלוונטית בשום צורה לחיים שלי.
אני? אני עושה מסדר ניקיון עם חברות לפלוגה, עם מים וסבון כלים ששפכנו לדלי? יש לי דייסון בבית!
אני? אני מסתובבת עם מדים בתחנה המרכזית ומקבלת פלאפל בחינם ומתרגשת? יש לי כרטיס תןביס מהעבודה!
אני? אני מציגה בתחב”צ כרטיס חוגר וחוסכת בכל פעם 5.90 ונושמת לרווחה? לא’דעת, יש לי רכב!
אין סיכוי שהדברים האלו יכולים לקרות לי שוב, אני אדם מבוגר ורציני שלעולם לא יתלהב שוב מאוכל בחינם ומשינה במקומות מפוקפקים (כואב לי הגב, אומרים לכם!).
ואז פרצה מלחמה, וחייגן צה”לי התקשר אליי, לבשר לי שיש לי צו 8 – ועליתי על מדים, והוצאתי מהבגאז’ את נעלי החי”ר המאובקות.
מה אגיד לכם, 80 שניות מרגע העלייה על מדים – והבתאדם המבוגרת והרצינית שאני מתיימרת להיות כבר לגמרי מסוגלת לדפוק שווארמה מפוקפקת בצומת גולני ב-9 בבוקר בדרך לאוגדה.
ואז הבנתי שהכול בסדר, המעבר למוד חיילת שבּורה בת 19 עבר בהצלחה. או שהוא מעולם לא חלף. גם אופציה.
ואת פוגשת מלא אנשים שהכרת פעם, רק שעכשיו הם עם פירסינג ושיער פזור.
את חותמת על נשק ומבקשת דברים מהאפסנאות, רק כדי לשמוע “תבואי מחר”.
הכול חוזר 5 שנים אחורה, ואת מרגישה שחזרת הביתה – גם אם הבית מאופיין בתנאים סניטריים מפוקפקים ומזון קצת מחשיד.
ואת רואה אנשים תורמים אוכל ודברים, כי חיילים במלחמה או משהו, ואת מתרגשת נורא כי את חלק מדבר גדול שיש כלפיו קונצנזוס, ובתוך כל הדבר הזה את אפילו מצליחה להדחיק את המועקה, הייאוש, הכאב והכעס וכל מנעד הרגשות מאותה שבת ארורה.

אני עדיין לא מעכלת שאני שוב על מדים, שוב עם נשק, שוב קורות לי אנקדוטות, כמו הרב של האוגדה במילואים שמתברר שהוא תלמיד של אבא שלך מהישיבה בצפת, אז הוא דואג לך לקוגל והערינג וויסקי בשבת בבוקר, ושתדליקי נרות בערב שבת – וזה קצת מרגיש כמו מחולל קלישאות שעובד על סטרואידים, ואת צורכת בורקסים ממארז שפתוח כבר שלושה ימים, אבל למי אכפת, ומוקפת בכל כך הרבה אנשים שבזמן רגיל אין סיכוי שהיית פוגשת, וגם אם היית לא היה שום סיכוי שהייתם מחליפים מילה.
ובסוף החוויה היא שאת מבינה שקצת שכחת מה זה להיות חלק ממארג אנושי ומקצועי כללי וענק, ובשונה ממסגרות אחרות, שהן כלליות וענקיות, את חלק במערכת שפועלת למען מטרה חשובה. מהמערכת הענקית הקודמת בחרת להתנתק ואת כבר לא חלק, וכאן בהחלט בחרת להיות חלק.

ואם כבר זיכרונות מהמערכת הענקית הקודמת, אולי ה”ביטול” שלמדת עליו בשיעורי תניא יכול להיות דבר מרענן ומשחרר שפוטר אותך מלנהל הכול לבד בתקופה שגם ככה אי אפשר לעשות בה כלום. אז זה כיף להיזכר.

22/11/2023

מאמרים נוספים

יוצאים בפרדס


הנה באה הרכבת


לבחור או לברוח - חלק שני


עידן הברזל


כוחו של נרטיב


חזית, עורף, חזית


דילוג לתוכן