התחברות

נא הכנס את מספר הטלפון שלך למטה נא הכנס את הקוד שנשלח לטלפון שלך שלח קוד מחדש
עדיין אין לך משתמש? הרשם ליוצאים לשינוי עכשיו!

מי באש ומי באש קודש

בן צרויה

זוהי עת גורלית. צוהרי חג “ראש השנה”, בשעות המתקדמות יותר של היום. בחלל בית המדרש ברחוב “עונג שבת” בירושלים נשמעת שאגה מפי הארי, הלוא הוא האדמו”ר שבימים אלו משמש גם כחזן: “ונתנה תויקף קדושת היום”, אזי יודעים כל הנוכחים כי ניתן האות.

קהל המתפללים, לבוש בגדי לבן ועטוף בטלית, מתחיל לקרוא בקול ובהתרגשות את הפיוט “ונתנה תוקף”. מדובר בתפילה הנאמרת בשעת חזרת הש”ץ בתפילת מוסף של ראש השנה, ובה מתאר הפייטן מה מתרחש בשמיים ביום הזה – יום הדין; החל מתהליך ההכרזה על “הנה יום הדין בא”, דרך המלאכים שנאספים, ועד מניית האפשרויות העומדות בפני אלוהים לקבוע את גורלם של יצורי עולם.

בקטע תפילה זה אין כללים בבית המדרש, אין נוסח אחיד, אין טון קבוע, ואין מגבלת זמן. בשונה משאר התפילה המונחית על פי כללים קבועים ומנגינה אחידה, בקטע זה כל אחד מתפלל לפי טעמו, הקצב שלו, המנגינה שלו ולפי צבע הקול שלו. לכן זו כנראה גם הפעם היחידה בשנה שאפשר לשמוע קולות מעזרת הנשים, שכן גם האימהות קוראות בהתרגשות “מי ישפל ומי ירום” – וקטעים נבחרים אחרים מאותה תפילה שקבע רבי אמנון ממגנצא.

 

גם אני עומד שם, עטוף בטלית, סמוך לספסל האחורי שבבית המדרש. מבין החרכים שהטלית משאירה אני מציץ ומצליח לראות את הרבי עומד על הבמה, ואת האנשים מסביב שבוכים את נשמתם מאימת הדין.

נוסף על הקולות והאנדרלמוסיה שאני שומע, אני מבחין גם במתח סמוי, מתח שניתן לראות על פני הדור הצעיר של הקהילה, ואפשר להרגיש בתנועות הידיים של הדור המבוגר יותר. מתח שאולי זר גם אם ירגיש בו, לא ימצא סיבה לכך ולא ידע את פשרו.

אבל מה שמורגש מגיע מכיוון הגלריות המיוחדות הניצבות בירכתי בית המדרש, גדושות בנערים ואברכים צעירים פרחי החסידות, משם נפתחה החזית מול הדור הישן אשר יושב על הספסלים הקבועים של בית המדרש.

והקרב הוא – על הנוסח. על נוסח התפילה.

בעוד הצעירים מושכים את אווירת התפילה לכיוון אחד, המבוגרים מתעקשים לשמר אווירה אחרת.

 

כדי להבין מה פשר החיכוך ומה טמון מאחורי מתח זה, עלינו לצעוד לתוך הסבך ולהכיר מעט את הקהילה הסגורה והמתבדלת לכאורה, “תולדות אברהם יצחק”.

תולדות אברהם יצחק היא חסידות ירושלמית, קהילה שהתפצלה מחסידות־האם “תולדות אהרן” לאחר שאביו של האדמו”ר הנוכחי נפטר. אחד הגורמים לפיצול בין תומכיו של הרבי לתומכי אחיו הייתה השכלתו התורנית של הרבי, הרב שמואל יעקב קאהן. הרבי נשלח ללמוד בישיבת ויז’ניץ, בהנהגתו של הרבי חיים מאיר הגר. דבר שאישים ב”תולדות אהרן” לא ראו בעין יפה בשל פערי השקפה מסוימים בינם לרב הגר.

היחשפותו של הרב קאהן לויז’ניץ ולרב הגר השפיעה עליו, והוא אימץ כמה מנהגי חסידות ויז’ניצאים, על חשבון מנהגים מבית אבא. אחד המנהגים הללו הוא “הנוסח” – נעימת התפילה. ברוב החצרות החסידיות התפילה בכל השנה אינה נאמרת בטון רגיל, אלא במנגן מיוחד שנועד לעורר את המתפלל. נוסח ויז’ניץ מצא חן בעיניו של הרבי.

כשעלה הרבי לכס האדמו”רות, לאחר פטירת אביו, הוא החל להשחיל את המנגינות שאהב לבית המדרש. אט־אט נגסו מנגינות ויז’ניץ חלקים הולכים וגדלים מהתפילה. “הנוסח” הדליק את השכבה הצעירה של החסידות, וכחסידים המתעלים על רבם מנסים הם להקדיש חלקים רבים יותר מהתפילה לטובת “הנוסח” של ויז’ניץ, ואילו החסידים המבוגרים דעתם אינה נוחה מכך.

 

לדעתי, יש סיבה וטעם לייבוא המנגינות, נוסח ויז’ניץ אכן מרגש הרבה יותר, קצבי ועליז. עובדה היא שרוב המתפללים, ואני בהם, לא ממהרים הביתה בסיום התפילה אלא נשארים לשיר ולהתענג עוד על המנגינות.

 

שינוי “הנוסח”, שאולי נראה למתבונן כעניין שולי, היה בעיני החסידים המבוגרים – אלו שעוד הסתופפו בצילו של הרבי הקודם – כשינוי סדרי עולם. הם לא הרגישו בנוח שלוקחים מהם את הנוסח שלהם, שבעצם מקפל בתוכו את הזיכרונות מהחגים המרגשים שעברו עליהם בצל הרבי הקודם.

בעוד שבימות השנה המערכה הוכרעה לטובת נוסח ויז’ניץ באופן מובהק, בימים הנוראים ניטשת מחלוקת מתחת לפני השטח, מחלוקת שמועצמת בחסות הבלגן בתפילת “ונתנה תוקף”.

 

ניצנים של מרדנות החלו לבצבץ בי כבר אז, כשנדרשתי להביע עמדה. לא היססתי, תמיד הייתי בצד של החתרנים. כאמור, בעיניי, נוסח ויז’ניץ הרבה יותר נעים, ובפרט ניגוני הימים הנוראים. לא רק שיש שם נעימה מרגשת ולבבית, אלא שפשוט “הנוסח” של ויז’ניץ הרבה יותר מוזיקלי.

 

אוי, כמה שאני אוהב את זה. חבל שאינני יודע לכתוב תווים, שכן הייתי רוצה לתת לכם לטעום מהמנגינה המושרת שעה שהקהל מתפלל “ובכן תן פחדך השם אלוהינו…” (אילולא הגבלת תווים וחוסר רצון לנסות את סבלנותי וסבלנותכם, הייתי משלב כאן את כמות הפעמים שאומרים “אוי וויי וויי”).

 

לפיכך כאשר הצעירים ניסו להנחיל לקהל את נוסח ויז’ניץ ב”ונתנה תוקף” באמצעות הטעמה בדציבלים גבוהים, מצאתי עצמי מסייע להם. גם כי תמיד אהבתי לערער ולזנב באגף השמרני, שבמקרה הזה אלו חסידי הרבי הקודם, אבל בעיקר כי התחברתי.

גם בשנה שכבר הבנתי כי כנראה אף אחד לא מעביר אותי תחת שבטו בראש השנה, ושההכרעה “מי יחיה ומי ימות” תלויה יותר בחסדו של הגורל האקראי, עדיין התעטפתי בטלית בשעת אמירת “ונתנה תוקף” והזלתי דמעות מהתרגשות. “מי בקיצו ומי לא בקיצו” – חשבתי על מכרים שחייהם נגדעו באיבם, ומנגד על אנשים שהצליחו להגשים את משאלות ליבם.

 

אבל כל זה קרה לפני שהתוודעתי לשירו של לאונרד כהן, Who by Fire (מי באש). כי מרגע ששמעתי את השיר הזה לראשונה – למרות אהבתי הבלתי מסויגת לנוסח ויז’ניץ  – זו המנגינה המלווה את ה”ונתנה תוקף” שלי.

כמו אמרתי לשני המחנות, אתם יכולים להמשיך להילחם, אני כבר מצאתי מסילות בלבבי, מעתה לא אומר עוד “ונתנה תוקף” בנוסח תולדות אהרן וגם לא בנוסח ויז’ניץ, הנוסח שלי הוא “נוסח לאונרד כהן”…

יהדות ויציאה / חגי ישראל
22/12/2023

מאמרים נוספים

ה) ליבו במזרח - והוא? והָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא


סוכת פלא


בניתי סוכה


מסיבה ביער


היפרדות


זיכרונות מימים שמחים


דילוג לתוכן