התחברות

נא הכנס את מספר הטלפון שלך למטה נא הכנס את הקוד שנשלח לטלפון שלך שלח קוד מחדש
עדיין אין לך משתמש? הרשם ליוצאים לשינוי עכשיו!

בעקבות זלדה

ברוריה לבנון-אברהם

בכל גוף חי רוחשות שתי תנועות תמידיות, הומאוסטזיס ומורפוזיס. האחת מבקשת ארגון, יישוב והגעה לאיזון, והשנייה מבקשת התפתחות ושינוי. מקורם של המונחים בעולם הביולוגי, בעלי החיים והצמחים מקיימים את הדינמיקה הזו שבין צמיחה לשמירה על הקיים, בהמשך הם הושאלו לפסיכולוגיה ביחס לנפש האדם, שיש בה כחות חיים שדוחפים תמיד לתנועה, וכוחות מנוגדים שמתאמצים להרגיע, לאזן, לעבד את מה שנרכש ולהבנות חיים יציבים. תיאורטיקנים מאוחרים יותר ייחסו את הדינמיקה הזו גם למערכת משפחתית, קהילתית ולחברה האנושית בכללה.

גם ביציאת מצרים הרכיבים האלה קיימים. ממלכת פרעה דאז הייתה מעצמה צבאית וכלכלית שניסחה את כללי המשחק ושמרה עליהם בקפדנות. מה שהתחיל בהבטחה ליציבות וביטחון בשנות רעב – “ארץ מצרים לפניכם היא, שבו וסחרוה והאחזו בה” – הפך לשעבוד נורא שהגיע עד “כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו”. כשהמבנים השמרניים מתקשחים ומאבדים את ייעודם המקורי, מתעוררים כוחות השינוי ומערערים את הסדר. קבוצה אתנית קטנה מתאגדת, קוראת תיגר על משעבדיה, מבקשת חיים של חירות, ובסופו של דבר לוקחת את גורלה בידיה ויוצאת למסע של גיבוש זהות לאומית במדבר.

עבורנו, ב”יוצאים לשינוי”, חג החירות הוא לא רק סיפור היסטורי מכונן שלנו כעם, אלא אורח חיים פרטי ואישי של כל אחד ואחת מאיתנו. תנועת היציאה התחילה את דרכה ביציאה מעבדות מצרים לחירות, והיא ממשיכה היום בכל אחת ואחד שבוחרים להיות בדרך, שממשיכים לחפש, שמבקשים שינוי, חיים וחירות גם במחיר הליכה ארוכה במדבר. תנועת היציאה, הרבה לפני הביטויים המעשיים שלה, מתחילה בעומק הנפש, בלהבה בוערת שהסדר הקיים ביציבותו ובנוקשות שמאפיינת אותו, מאיים לכבות. תנועת היציאה בוקעת מפרטים, שלאיטם הופכים לקבוצה ואף לתנועה, שרוצים לתת מקום בחייהם גם לשאלה, לאי-הסדר, למשהו מעבר לתבנית שהיא נוף מולדתנו.

תנועת היציאה מערערת על הסדר לא על מנת להישאר בידיים ריקות, אלא כדי לארגן אותו מחדש בצורה חיה וכנה יותר.

המשוררת זלדה ניסחה יפה על הדיאלוג הזה בשיר “שני יסודות”, שבו משוחחים הברוש הנטוע והיציב והלהבה הסוערת חסרת המנוחה. הלהבה לא מבינה: “איך אפשר לעבור את החיים הנוראים האלה, בלי שמץ של טירוף, בלי שמץ של רוחניות, בלי שמץ של דמיון, בלי שמץ של חירות, בגאווה עתיקה וקודרת…” היציבות הזו של מישהו שעומד איתן על מקומו בלתי נסבלת עבורה. בתור אנשי ונשות יציאה, ייתכן שנוכל להתחבר לזעקה הזו של הלהבה, אבל ההתבוננות על שני היסודות מחזירה לתנועה הביולוגית והטבעית, שבה מול כל להבה יעמוד ברוש זקוף ויבקש לשמור שהאש תחמם ולא תשרוף. השיחה בין היסודות, לא תמיד קל לקיימה: “הברוש שותק, הוא יודע שיש בו טירוף, שיש בו חירות, שיש בו דימיון, שיש בו רוחניות, אך השלהבת לא תבין, השלהבת לא תאמין”.

בימים של מתח רב בין כוחות שונים בחברה, בין קריאות לשינוי לצד מאמצי שימור, מתעורר אביבו של הטבע כדי להזכיר את יסודות החיים: אנשים ונשים שיחזיקו את להבת התנועה, וברושים נישאים ימשיכו לנטוע את שורשיה עמוק באדמה.

הלוואי שנוכל להחזיק בלבבותינו את ההבנה שלכל אחת מהאיכויות הללו יש מקום ויש בה צורך במציאות.

 


הטור פורסם לראשונה במהדורה המודפסת של “התקופה” פסח תשפ”ג (מרץ 2023)

תרבות / בעקבות כותבים
28/04/2023

הניוזלטר שלנו

קבלו את כל הכתבות הכי מענינות והכי חדשניות ישירות למייל

מאמרים נוספים

חרדי וטוב לו


הכהן הגדול של האהבה והייאוש


לכשאפנה – אשנה


כותבים בעקבות סופרים


ירושלים


אומץ או אונס?


רוצה לכתוב למגזין התקופה?

דילוג לתוכן