תוכנית המנטורינג
רקע על התוכנית
תוכנית המנטורינג שלנו מלווה יוצאות ויוצאים מהחברה החרדית לקידום ופיתוח הפוטנציאל האישי והמקצועי בתחומי חיים שונים ומגוונים – הפיכת הכישרונות לקריירה מצליחה, השתלבות מיטיבה בשוק העבודה, חיזוק תחושת יכולת, השתלבות חברתית, עמידה ביעדים והתמודדות עם קשיים.
התוכנית מחברת בין יוצאות ויוצאים הנמצאים בשלבים שונים של תהליך היציאה לבין מנטוריות ומנטורים. כל צמד יוצא לדרך משותפת בת חמישה חודשים – יחד מעזים לחלום גבוה, לקדם מטרות ולצעוד בדרך שנסללת תוך כדי תנועה.
מי הם המנטורים?
מתנדבות ומתנדבים עם ניסיון חיים אישי ומקצועי שנבחרים בהתאמה אישית למטרות ואופי הליווי. הם אנשים מלאי סקרנות שמאמינים בפוטנציאל של היוצאים ושמחים לתת מזמנם וניסיונם לטובת כך.
למי התוכנית מתאימה?
ליוצאות ויוצאי החברה החרדית שמוכנים ורוצים להיכנס ולהתמסר לתהליך של קשר אישי ומסע משותף, לקדם את עצמם ואת מטרותיהם ולממש את הפוטנציאל שלהם בהיבטים שונים בחייהם – אישי, חברתי, מקצועי ומה שביניהם.
חשוב לציין כי התוכנית אינה תוכנית ייעוץ עסקי ואינה תוכנית טיפולית. מניסיוננו נראה כי לעיתים שילוב הליווי בתוכנית עם ליווי נפשי מקצועי מאפשר לקדם יותר את המטרות האישיות ומאפשר בשלות מתאימה להצלחת בבתוכנית.
איך זה קורה בפועל?
התוכנית כוללת מפגש שבועי פרונטלי באורך שעה למשך 5 חודשים.
הליווי מתקיים על פני שני צירים: הציר הפרקטי והציר האישי. הציר הפרקטי עוסק בהצבת מטרות ומשימות והענקת כלים פרקטיים לעמידה ביעדים. הציר האישי נוגע בקשר הבלתי אמצעי שנרקם בתהליך הליווי, בקשר האישי שנוצר ובתחושת השותפות לדרך והשיח בגובה עיניים שאנו שואפים שיתקיים לכל אורך הדרך.
תכלס’
התוכנית יוצאת לדרך בשני מחזורים – מחזור חורף ומחזור אביב, כאשר בכל מחזור ישנם צמדים בכל רחבי הארץ. ניתן להתעדכן על פתיחת ההרשמה לתוכנית בקבוצות העדכונים של הקהילות בירושלים, בתל-אביב, בצפון ובדרום.
שימו לב! ההרשמה לקבלת ליווי בירושלים ובתל אביב נסגרה.
נותרו מקומות אחרונים ליוצאות ויוצאים באזור הצפון ובאזור הדרום.
סיפורים של בוגרי התכנית
"תכנית המנטורינג היא מתנה נפלאה שקיבלתי ואני מרגיש ממש בר מזל, ומקווה שיום אחד אצליח גם להיות מנטור בתכנית."
אני עמי, בן 30, גדלתי בחסידות בויאן בביתר עלית ויצאתי לפני כחמש שנים.
כשיצאתי הייתי בשיא ההצלחה שלי - ניהלתי אז משרד ייעוץ משכנתאות, ובדיוק קיבלתי פרויקט גדול עם 50 לקוחות. אבל הרגשתי שלא טוב לי, והחלטתי להיות נאמן לעצמי. השארתי הכל מאחור והתגייסתי לצבא.
שירתי כלוחם ומפקד בגבעתי, במשך שנתיים. במהלך התקופה הזו הורדתי את הפיאות ועברתי לעיר הגדולה תל אביב. התחלתי תקופה מאתגרת של יציאה מהחברה החרדית, ורוב האנרגיה שלי באותה תקופה התמקדה בהתמודדות עם ההשתלבות בחברה החדשה שבחרתי, לא ממש הצלחתי להתמקד בעשייה וקריירה.
פתחתי הוסטל לתיירים שמאוד הצליח, אבל המיקוד שלי בהוסטל היה בעיקר בילוי וחברה ופחות עסקי - העבודה שלי הייתה לארח תיירים מכל העולם, לעזור להם לטייל, לצאת איתם לשתות בירה ולרקוד ובין לבין גם לענות איכשהו למיילים ולשלוח מסמכים לרו"ח.
מפה לשם קורונה, ההוסטל נסגר :( ויצאתי לטיול אחרי צבא מאוחר באפריקה.
לפני שנה מצאתי את עצמי תיכף בן 30, עם חלומות ענקיים שאני נחוש ממש להגשים, בלי שמץ של מושג איך עולים על המסלול ודוהרים קדימה. באמת שניסיתי, אבל התסכול גבר על הסיפוק.
ואז, ראיתי מודעה על תוכנית המנטורינג של "יוצאים לשינוי".
בפגישה עם רכזת התוכנית לקח לי דקה וחצי להבין שקורה פה משהו מיוחד ומאוד מקצועי. סיפרתי לרכזת על האתגרים והחלומות שלי, וביחד הגדרנו מטרות לתהליך. במסגרת התוכנית ציוותו לי את אייל המנטור,
אין לי מושג איך הם עשו את זה אבל לא יכולתי לדמיין התאמה טובה יותר.
אייל עזר לי לחזור למסלול, הצלחתי לבנות שגרת יום טובה והתחלתי להגשים חלומות, כשבין היתר הקמתי סטרטאפ שהולך לעשות מהפכה בדרך בה מתכננים טיולים!
אייל הוא יזם מקצוען ברמה הכי גבוהה, עם הרבה ניסיון בעסקים ובטכנולוגיה. הוא עשה לי הרבה מאוד סדר ועזר לי להתמקד במה שמקדם אותי.
את התוכנית היינו אמורים לסיים אחרי חצי שנה. בפועל, כבר יותר משנה שאייל בתפקיד המנטור שלא מפסיק לייעץ, לכוון ולהאמין בי.
אני מרגיש הכי ממוקד שאי פעם הייתי ואני מצליח לתכנן ולהתקדם לעבר ההצלחה.
לאחרונה התחלתי סבב גיוס משקיעים לסטרטאפ ודברים מתקדמים טוב, מקווה ומאמין שבקרוב אוכל לערוך את הפוסט ולספר שהצלחתי לגייס ולהתקדם לשלב הבא.
התוכנית היא מתנה נפלאה שקיבלתי ואני מרגיש ממש בר מזל, ומקווה שיום אחד אצליח גם להיות מנטור בתכנית.
תודה אייל, תודה יוצאים לשינוי, תודה אביבה ואושר - הרמתם אותי למעלה למקפצה, הבאתם אותי לקו הזינוק ועכשיו אני מרגיש מוכן לשיגור.
"פשוט רציתי לבחור. רציתי להגשים כאן ועכשיו את החלומות שחלמתי כשהייתי ילדה ונערה."
שמי טליה בת 34, במקור מעמנואל ואז בני ברק, כיום גרה ברמת גן ועובדת כמנהלת פרויקטים בהייטק.
האמת שאני עוד מתרגלת להציג את עצמי כך, כי את החיים שלי התחלתי לגמרי במקום אחר.
כשהמורה בסמינר שאלה על החלומות שלנו, הייתי היחידה שענתה "קריירה".
כולן סביבי דיברו על אמהות ומשפחה. "כל אחת ומה שחשוב לה בחיים" אמרה לי המורה. ואני חשבתי לעצמי – "אמא, אני חייבת להיות, זה לא שיש לי ברירה. אבל קריירה אני יכולה לבחור, אז למה לא?".
בגיל 21 כשכל החברות סביבי החלו להתחתן, אני חזרתי הביתה מהעבודה משועממת.
לא התאים לי, אז החלטתי ללכת ללמוד.
בזמנו, תחומי הלימוד בקמפוסים החרדיים היו מאד מוגבלים, כשהתייעצתי עם חברות מהעבודה – אחת סיפרה שהיא לומדת תקשורת בבינתחומי ומהר מאוד הבנתי שלא אוכל להרשות לעצמי לימודים שם. האחרת למדה פסיכולוגיה בפתוחה. כשהבנתי מה זה אומר קפצתי על המציאה. זה הרגיש לי כמו פתרון מצוין עבורי. אמנם לא יכולתי לשלם על שנת לימודים מלאה, אבל על כל קורס בנפרד יכולתי. והאמת, בינינו, הייתי בטוחה שאוטוטו אני מתחתנת, כך שהתאים לי שאני לא צריכה להתחייב לתואר. ופשוט נרשמתי.
פשוט זה לא היה. לא ידעתי אפילו לכתוב פסקה כמו שצריך ובממ"ן הראשון קיבלתי 60!
הקושי הזה גרם לי להשקיע כל דקה פנויה בלימודים ובהבנה. ישבתי בשורה הראשונה בכיתה, לקחתי כל תגבור אפשרי וגם השקעתי כסף כדי ללמוד ולצמצם פערים, את הסמינריון כבר סיימתי בציון 90.
בכל הזמן הזה, לא חלמתי לצאת. לא הייתי "שבאבניקית" והעולם החילוני לא קרץ לי.
פשוט רציתי לבחור. רציתי להגשים כאן ועכשיו את החלומות שחלמתי כשהייתי ילדה ונערה.
לא הצלחתי לקבל את דחיית האושר המקובלת במגזר - " אחרי שתתחתני".
לא יכולתי לחכות לרישיון, לענוד תכשיטים, או להירשם לקורס צלילה. לא הבנתי למה אני צריכה לחכות שאתחתן כדי לעשות את כל אלו?
אני לא פחות טובה או מוצלחת אם השקט שמתחת למים עושה לי טוב.
אז יצאתי וגיליתי עולם עצום. הכרתי אנשים, ולמדתי המון.
ועדיין, בתחום התעסוקה הרגשתי פשוט מאחורי כולם.
גדלנו על הרעיון שעובדים כדי להתקיים, לא למטרות "קריירה" או התפתחות אישית.
חונכנו על נוסחת אושר אחת – חתונה וילדים. אף אחד מעולם לא הציע לי דרכים נוספות, ואני, חיפשתי את הדרך שלי להתפתחות אישית, כזו שתסב לי אושר.
הייתי צריכה ללמד את עצמי מה גורם לי אושר, להשתחרר מהתפיסה שייעדה אותי לילדים ולמטבח.
וכך מצאתי את עצמי אחרי שש שנות קריירה דיי מכובדות מאד מבולבלת.
אני אדם של עשייה. במשך השנים התקדמתי ומילאתי כמעט כל תפקיד אפשרי בתוך החברה שעבדתי בה: מניהול משרד, דרך מכירות, אופרציה, QA, ואפילו סמנכ"לות.
ועדיין לא ידעתי מה אני, טליה, רוצה לעשות. מה התשוקה שלי, מה אני באמת רוצה לעשות כשאני קמה בבוקר..
הרגשתי שהגיע הזמן לעשות שינוי.
פניתי לתוכניות מנטורינג אחרי תקופה שחיפשתי כיוונים כאלו. וכך הגעתי אל תוכנית המנטורינג של יוצאים לשינוי.
לא ידעתי שהחלומות שלי עומדים להתגשם, לא דמיינתי שאפגוש במי שתהפוך את חיי.
"ואז הגיעה שרון…" - המנטורית שלי.
חצי שנה בה איפסתי והתאפסתי על החיים.
היינו נפגשות כל שבוע, כל פעם במקום אחר. מהר מאוד הבנתי שזכיתי בלוטו והסתערתי כל כולי על ההזדמנות.
בדקנו יחד כיוונים שונים, ולאט לאט התחלתי להתמקד, פיתחתי את העמידות שלי עם עצמי ביררתי יחד עם שרון מה אני באמת רוצה ואוהבת לעשות, פירקנו יחד את קורות החיים שלי והרכבנו אותם מחדש.
שרון הכירה לי אנשי מקצוע בכירים עם ניסיון עשיר ומדויק לתחומים שהעסיקו אותי והם תווכו לי את פוטנציאל הקריירה וההתמקצעות בכל אחד מהם.
שרון הביאה מהניסיון העשיר שלה בתחומים אחרים, וככה, עם הרבה מחשבה, ניסוי וטעייה, דייקתי לעצמי את ניהול פרויקטים כיעד שלי.
תוך כדי הפגישות היינו מדברות גם על הרבה דברים אחרים. על התמודדויות הקשורות ולא קשורות ליציאה.
שרון עזרה לי להפנים מהשכל אל הלב, את ההכרה שאני טובה, שווה ויכולה יותר.
אני מנצלת גם את הבמה הזו, שרון, כדי לומר לך בפעם המיליון - בלעדייך לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי ולא הייתי ממוקדת כל כך במטרות שלי.
אז אם אתם קצת מבולבלים או מתפזרים סביב בחירת המטרה שלכם בחיים מתוך מגוון של התנסויות - רוצו להירשם, עופו על זה!
מגיע לכל אחת ואחד מכם הזדמנות שמשנה חיים.
אחת שיודעת:)
"תבינו, בחוויה האישית שלי בגלל שההורים שלי חרדים הם לא יכולים באמת להבין את העולם הפנימי שלי ואת ההתלבטויות שלי..."
שמי אלי, בן 28, גדלתי בשכונה חרדית בירושלים למשפחה בת 11 אחים ואחיות. בגיל 18, אחרי כמה שנים של התגלגלות בין ישיבות ומסגרות שלא התאימו לי, החלטתי לדאוג לעצמי לחיים חדשים. נחתתי בתל אביב, עבדתי בהרבה עבודות זמניות ולמדתי איך נראה העולם החדש שלי.
אחרי כמה חודשים הבנתי שאני לא רוצה לעבוד כל החיים בפיצריות, הרגשתי שאני מסוגל ליותר מזה. רציתי לקחת אחריות על החיים שלי, להפסיק להימרח ולהתחיל לבנות לעצמי מסלול של הצלחה. החלטתי להתגייס לצבא, חשבתי שזאת תהיה מסגרת טובה עבורי.
בצבא לא היה הכי פשוט. רציתי להיות לוחם, זאת היתה השאיפה שלי ונלחמתי כדי לממש אותה, למרות שלא באמת ידעתי מה זה אומר להיות לוחם. המשמעת הצבאית היתה לי קשה ולהיות לוחם היה מאתגר וקשה אבל שרדתי את זה כמו גדול וסיימתי את השירות כלוחם.
כשהשתחררתי, ידעתי שהצעד הבא שיביא אותי למחוז חפצי הוא צמצום פערים והשלמת לימודי ליבה - מתמטיקה, אנגלית וכל מה שאדם אחר בגילי למד שנים רבות בבתי הספר. היה לי חלום מאוד ברור, רציתי ללמוד מדעי המחשב.
ואז שוב פגשתי את המציאות. האתגר היה גדול, עזבתי את הישיבה כבר בגיל 14, היו לי רק תשע שנות לימוד והמוח שלי היה חלוד. רציתי ללמוד, רציתי להצליח, החומרים היו מול העיניים שלי אבל בעיות הקשב והריכוז הופיעו ועוד כל מיני מחשבות בסגנון של "אולי אני בעצם לא יכול..."
נלחמתי וצלחתי גם את זה. השלמתי את כל הבגרויות בהצלחה רבה, והתחלתי ללמוד מדעי המחשב.
המציאות היכתה שוב והפעם לא יכולתי יותר, זה היה יותר מדי. פרשתי מהלימודים והרגשתי שנכשלתי במשימה. לא ידעתי אם נכון לי להמשיך להילחם על זה או שאולי זה פשוט לא מתאים לי. הייתי מבולבל, מצד אחד ראיתי את עצמי כאדם בוגר בן 28 שיודע לא מעט על עצמו ועל החיים אבל מצד שני משהו בלימודים לא עובד. העסק מקרטע. מה עושים?
לצד אתגר הלימודים, היו לי גם הרבה שאלות בפן האישי לגבי מערכות יחסים וזוגיות, רציתי לשאול מישהו על הדברים האלה, להבין אם אני רואה את הדברים נכון. כל הנושא של זוגיות מאוד בער בי והרגשתי שאין לי באמת את מי לשאול בלי להתבייש.
תבינו, בחוויה האישית שלי בגלל שההורים שלי חרדים הם לא יכולים באמת להבין את העולם הפנימי שלי ואת ההתלבטויות שלי. אף פעם לא היה לי אח גדול שעבר את הדרך שלי ושיכול הזדהות איתי, מישהו שאני יכול להעלות את כל השאלות האלה של מה באמת אני רוצה ללמוד, מה כדאי לעשות, האם מה שאני חושב הוא נורמלי או לא.
לא חיפשתי פסיכולוג כדי לפרוק אצלו את הקשיים אלא חיפשתי מישהו עם ניסיון חיים, מישהו שיכול להבין את השאיפות שלי ואת השפה שלי, מישהו שיכול לתת לי טיפים וכיווני מחשבה שלא חשבתי עליהם לבד.
ואז הכרתי את תכנית המנטורינג של יוצאים לשינוי והחלטתי להירשם. צימדו אותי למנטור בשם יובל, בן 41, אדם מקסים ומשכיל.
כשהכרתי את יובל הרגשתי שפתאום יש מקום לשאלות שלי. יש לו ניסיון רב באקדמיה ובחיים, הוא סיים תואר ראשון, תואר שני ודוקטורט וגם הקים סטארט-אפ מצליח. אפילו שהוא כזה מוצלח ומצליח, הוא כל הזמן הדגיש שתמיד הכל הלך לו קשה והוא היה צריך ממש להילחם בכל שלב על כל דבר שהוא עשה, הוא נלחם עד שזה הצליח.
יובל נתן לי אפשרות להזדהות איתו, הרגשתי שגם אצלי זה קורה, הכל הולך קשה. התחלתי לימודים ופרשתי והייתי צריך פשוט להתחיל מחדש. הוא סיפר על התהליך שלו שגם בו לא האמינו ולא חשבו שהוא יגיע רחוק והוא פשוט נלחם בעצמו על הדברים.
ההזדהות הזאת נתנה לי דרייב ללימודים שלי, והרבה מהשיחות שלנו היו סביב זה. גם על נושא הזוגיות דיברנו הרבה. הייתי יוצא להרבה דייטים, והוא הסביר לי מלא… מלא… מלא נקודות מבט חדשות, איך לראות את עצמי ואיך להבין מה קורה באינטראקציות שלי עם נשים.
במסגרת תכנית המנטורינג אנחנו נפגשים פעם בשבוע וזה פשוט מדהים. אני יודע שפעם בשבוע ניפגש ונדבר. זה כל כך משמעותי בשבילי לפגוש מישהו שמצליח בדברים שאתה רוצה להצליח והוא יכול לתת לך דוגמה אישית ולהתייעץ איתו.
היום אני כבר באמצע הסמסטר הראשון של התואר, החלטתי הפעם ללכת על זה ובגדול ואני מרגיש שאני בשיא השוונג, האדרנלין והלימודים וכאילו אני… אני לגמרי מרגיש שיש לי סוג של עוגן איתו תוך כדי הלימודים שלי. יש מישהו שמחזק לי את המוטיבציה ודוחף אותי להצליח.
גם בנושא הזוגיות התקדמתי. היום אני נמצא בזוגיות רצינית ויציבה כבר חמישה וחצי חודשים ויובל ממש היה איתי שם ברגעים הראשונים הכל כך מבלבלים והלא ברורים של סערת הרגשות והפרפרים.
אף פעם לא הייתה לי תחושה שיש מישהו גדול כזה, שאני מחזיק ממנו ויכול להתייעץ איתו. המפגש עם יובל עשה לי פשוט טוב.
הרשמה לקבלת מנטור/ית
כדי לקבל ליווי יש להתחבר לחשבונך באתר
עדיין לא נרשמת?
רוצה להתנדב בתוכנית?
הנשים מאחורי התוכנית
פגישות בשנת 2022
מספר מחזורים
בוגרי התכנית
מתנדבים
מידע נוסף
