ביום הכיפורים נפתחת התפילה בקריאה גדולה לאחדות. יום הכיפורים מזמין את כולם לבוא יחד ולהתפלל, אפילו העבריינים מוזמנים לבית הכנסת.
המופע ‘ריבונו של כולם’ נוגע בחיבור הזה שבין החלקים השונים בעם ישראל לא רק ביום כיפור, אלא בכל השנה כולה.
עומר גונן-האלה הוא מוזיקאי, בנוסף הוא גם מעביר סדנאות להתפתחות אישית דרך מוזיקה. יחד איתו מופיע יעקב עדיה-אנושי, מרצה, מנחה סדנאות מודעות ואמן “ספוקן פואטרי”.
הסיפור האישי של יעקב עובר בין הקטבים השונים בעם ישראל. יעקב נולד למשפחה חילונית ובהמשך דרכו חזר בתשובה ועבר למאה שערים ולבית שמש, לקהילות החרדיות היותר קיצוניות.
אבל אז הוא הוזמן לסדנא בהודו שאחריה הוא הבין שנדרש שינוי, ומסלול חייו לא יכול להמשיך כפי שהיה. יחד עם האשה והילדים הם עזבו את הקהילה החסידית בבית שמש ועברו לפרדס חנה.
“הרגשתי צורך, אפילו שליחות, לצאת מהגטו ולחזור לגור עם האנשים שהיכרתי מאז ומעולם.” משתף אותנו יעקב בתחושה שליוותה אותו אז.
חבר משותף זיהה את המכנה המשותף של עומר ויעקב וחיבר ביניהם.
החיבור לא היה מיידי. רק אחרי שנפגשו כמה פעמים הבינו שיש כאן התחלה של משהו שיכול לצמוח וליצור שיתוף פעולה משמעותי.
“התחלנו לשבת ביחד, לכתוב דברים ביחד, כל אחד הקשיב בסבלנות לשני. התחיל להיווצר תוכן משותף ופורה”, מספר עומר. “מתוך העבודה הזו נוצר המופע הראשון שלנו – ‘טוב למות בעד חיינו’. המופע עסק בהתמודדות של כל אדם שמחפש את עצמו בעולם הזה. כולנו חיים בחברה שדוחפת אותנו לכל מיני כיוונים. אבל בסופו של דבר כל אחד צריך למצוא את הכיוון האישי שלו.”
עם הזמן הצטבר חומר נוסף, ובעבודה אינטסיבית עם הבימאית דנה שוורצמן נבנה המופע החדש – ‘ריבונו של כולם’.
איך הגעתם ממופע שעוסק בחיפוש האישי של כל אחד למופע שעוסק בחיבורים ובאחדות של הצדדים השונים? זה נראה כמו שני דברים סותרים? אם אדם עוסק בעיקר בעצמו איך הוא יכול להתחבר לאחרים?
יעקב: “כשכל אחד מוצא באמת את עצמו ומפסיק לשחק משחקים וללבוש מסכות, מפסיק לרצות אינטרסים של אנשים אחרים, רק אז הוא יכול גם ליצור קשר משמעותי עם כל שאר האנשים.
מי שלא אוהב את עצמך – לא יכול לאהוב אחרים.
דווקא כשאדם אוהב את עצמו, בבחינת ה’כמוך’ שב’ואהבת’, רק אז הוא יכול לאהוב את ‘רעך’.
כך שהמופע הראשון דווקא הוביל בצורה טבעית לתוכן של המופע השני.
ב’ריבונו של כולם’ אנחנו מחברים בין הצורך של כל אחד לחיות את חייו בדרכו שלו ובין הצורך שלנו כחברה לכבד אחד את השני ולחיות יחד.”
