ר. 22, אם לפעוט, מודיעין עלית:
אבי הוא דמות תורנית המקורבת לאחד מגדולי הדור.
הייתי נערה חרדית שלמדה במסגרות חינוך אדוקות מהמיינסטרים החרדי. במהלך השנים הבעתי דעות שנחשבו מרדניות. שאלתי שוב ושוב (את עצמי ואת הסובבות אותי), מדוע האחריות על השליטה העצמית של הגברים נופלת על כתפיהן של הנשים? למה אני צריכה לכסות את עצמי במקום שהם ילמדו לשלוט במחשבות ובמעשים שלהם?
בגיל 18 התחתנתי. בעלי למד בישיבות חרדיות והיה קשור ומקושר מאוד לחסידות שאנחנו משתייכים אליה. הוא שימש גבאי של האדמו”ר, וכמובן הקפיד ללבוש את הבגדים המסורתיים באופן הייחודי לחסידות. לאחר החתונה עברנו למודיעין עילית. הרגשתי שעליי לכבד את בעלי והשתקתי את השאלות והמחשבות. בשנתיים הראשונות חיינו כמו כל זוג חרדי אחר.
החיים היו רגילים וצפויים עד שנחשפנו לסדרה “המורדת”. צפינו בה כל אחד בנפרד, ואז שוב ביחד. בצפייה המשותפת חווינו רגע מכונן, הבנו שכל זה לא בשבילנו. עד לאותו רגע כל אחד מאיתנו עבר דרך משלו, ובצפייה המשותפת הצטלבו הדרכים. לולא היינו מסונכרנים מבחינת התזמון, אין לי ספק שזה היה נגמר רע. תוך כדי הצפייה בסדרה התחלנו לדבר והבנו שאנחנו באותו ראש.
כיום, אף על פי שכלפי חוץ אנחנו נראים חרדים, אנחנו לא שומרים כלום. אני זוכרת את הפעם הראשונה שחיללנו שבת בפרהסיה. צעדנו מבית הוריי לבית חמותי, דרך ארוכה למדי, ולבעלי התחשק לעשן סיגריה. הוא – בשטריימל וקפוטה מבריקה, אני בבגדי שבת ונעלי סירה. כשעישן, רעדתי מפחד שיגלו אותנו.
בפעם אחרת גיסי הגיע אלינו לשבת. עבורו שמרנו שבת כהלכתה, כולל סעודות ותפילות בבית הכנסת. רק בחדרנו עשינו ככל העולה על רוחנו. בשבת בצהריים בעלי היה שקוע בטלפון, חבוש אוזניות. אחיו נכנס לחפש משהו ותפס אותו על חם. לא הייתה לנו ברירה, יצאנו מהארון מולו. למזלנו, הוא אדם טוב וסודנו שמור.
אנחנו חייבים להישמר ולהיזהר. אם נצא בשאלה באופן פומבי נהפוך את המשפחות שלנו לפגומות. יש לי אחיין ואחיינית שרק נכנסו לשוק השידוכים. אם ישמעו עלינו, אף משפחה טובה לא תרצה להשתדך איתם. מעבר לזה, אני חוששת מידו הארוכה של אבי. הוא אדם מיוחס ויש לו הרבה כוח והשפעה. אם ישמע שעזבתי אני עלולה לשאת בתוצאות קשות.
