התחברות

נא הכנס את מספר הטלפון שלך למטה נא הכנס את הקוד שנשלח לטלפון שלך שלח קוד מחדש
עדיין אין לך משתמש? הרשם ליוצאים לשינוי עכשיו!

המדריך ליוצא ויוצאת מהחברה החרדית

בריאות מינית

בריאות מינית

בריאות מינית

למה אנחנו צריכים לדון בבריאות מינית?

תהליך היציאה מהחברה החרדית הוא מהלך דתי/אמוני משמעותי בעיקרו, אך בו-בזמן הוא גם תהליך חברתי/תרבותי מורכב ביותר. המעבר מהחברה הדתית לחברה החילונית מפגיש את יוצאי החברה החרדית עם עולם חדש שפועל על פי עקרונות, חוקים ותפיסות שאליהם הוא צריך להתוודע. המפגש עם העולם החילוני כרוך גם במפגש עם התנהלות מינית שונה מאוד מזו המקובלת בעולם החרדי. היוצאים נדרשים להסתגל לחברה שבה היחס למיניות משוחרר יותר, מוגבל פחות על ידי איסורים וחוקים כובלים ומאפשר מתירנות גבוהה בהתנהלות המינית בין אנשים צעירים. העולם החילוני מקנה ליוצאים חופש רחב בבחירת דרכם המינית אך בו-בזמן מטיל עליהם אחריות לא מבוטלת הכוללת בין השאר התמודדות עם הסכנה במחלות המין. בפרקים הבאים נדון במחלות המין השונות, הסכנות הצפויות מהן והדרכים להימנע מהן בלי לוותר על החוויות הרבות שחיי המין אמורים להעניק.  

מהן מחלות מין?

מחלות מין מהוות קבוצה מבין המחלות המדבקות המועברות מאדם לאדם על ידי מיקרואורגניזמים מחוללי מחלות. ככלל, התפשטות של מחלות מדבקות מותנית במגעים בין בני אדם ומתאפשרת על ידי הדבקה דרך מערכות הנשימה, העיכול, המין או דרך העור. מחוללי מחלות המין מנצלים את המגע ההדוק המתרחש בזמן המגע המיני, ומשתמשים בו כדי לעבור ביעילות מאדם אחד לאדם שני. מחוללי המחלה יכולים להיות חיידקים כמו חיידקי העגבת, הזיבה והכלמידיה או נגיפים כמו נגיפי הרפס, נגיפי צהבת-B, נגיפי פאפילומה שגורמים לקונדילומות ,נגיפי פאפילומה מסרטנים, כמו גם נגיפי הHIV- שגורמים לאיידס. מחלות המין שונות במידת חומרתן. מידת הנזק שהן גורמות נעה בין תופעות קלות שחולפות מעצמן (קונדילומה, הרפס), דרך מחלות שמסתבכות ללא טיפול (עגבת, זיבה, כלמידיה) וכלה במופעים של סרטן צוואר רחם ובמחלות סיסטמיות מסכנות חיים (צהבת-B, איידס). לכל אחת ממחוללי המחלה הללו מוקדש פרק נפרד באתר ואנחנו ממליצים להיכנס לקישוריות המצוינות למעלה ולקרוא אותם. דבר זה יאפשר לכם להבין לעומק את מנגנוני ההדבקה של המחוללים השונים, את מאפייני המחלות ודרכי ההתמודדות איתן. במקביל, נציג בהמשך מבט כוללני יותר על מחלות המין השונות וננסה לצייד אתכם בכלים שיאפשרו לכם להתגונן מהן.  

איך נדבקים במחלת מין?

מחוללי מחלות המין יכולים להימצא על פני העור של אברי המין וסביבתם (נגיפי הפאפילומה), בתוך כיבים או פצעים שהם יוצרים על פני אברי המין (הרפס ועגבת) בנוזלי הגוף כמו נוזל הזרע ונוזלים וגינאליים (זיבה וכלמידיה), או בכלי דם זעירים שנפרצים במהלך המגע המיני (נגיפי הצהבת ונגיפי האיידס). ההדבקה במחלות מתרחשת כאשר אבריו של בן הזוג הנגוע באים במגע עם אבריו של בן הזוג הבריא. ההעברה יכולה להתבצע במהלך מין וגינאלי (מגע בין אבר המין הזכרי לאבר המין הנקבי), מין אוראלי (מגע בין אבר המין הזכרי או הנקבי לפה של בן הזוג) או מין אנאלי (מגע בין אבר המין הזכרי לפי הטבעת). חשוב לזכור שהדבקה יכולה להתרחש במהל מגע מיני בין גבר לאישה, בין גבר לגבר ובין אישה לאישה. לגבי רוב המחוללים נדרש מגע מיני אקטיבי להדבקה. יוצאות מן הכלל היא ההדבקה בכלמידיה שיכולה להתרחש לעיתים גם במגע של אברי המין במשטחים מזוהמים (מגבות, אסלות), וההדבקה בנגיפי פאפילומה (מחוללי קונדילומות וסרטן) שמתרחשת לעיתים קרובות בזמן מגע ידני באברי המין של בני הזוג. שימוש נכון ועקבי בקנדום הוא עדיין אמצעי המיגון היעיל ביותר למניעת הדבקה במחלות מין.  

מהם התסמינים של מחלות מין ואיך מאבחנים אותן?

מחלות המועברות במגע מיני מתחלקות לשתי קבוצות: מחלות שתוקפות את אברי המין עצמם (הרפס, עגבת פאפילומה), ומחלות המועברות אמנם במהלך המגע המיני, אך הפגיעה עצמה אינה במערכת המין אלא במערכות אחרות (איידס, צהבת-B). הראשונות קלות יותר לזיהוי מיד עם הופעתן והאחרות קשות יותר לזיהוי. תסמינים המופיעים על אברי המין. חלק מהמחלות ניתנות לזיהוי על פי מופעים יחודיים המתגלים ימים מספר לאחר ההדבקה. את ההרפס ניתנת לזיהוי על פי פצעון אופייני, את מחלת העגבת, בשלב הראשון שלה, על פי כיב אופייני ואת הקונדילומה על פי יבלת עם מראה כרוביתי. חשוב להדגיש שמופעים אלו יכולים להופיע לא רק על אברי המין אלא גם בחלל הפה ובאזור פי הטבעת.. קבוצה אחרת, שגם היא קלה יחסית לזיהוי, כוללת את הזיבה והכלמידיה, שגורמות להפרשה חריגה וכואבת מאברי המין ןמופיעה ימים אחדים אחרי ההדבקה. בכל המקרים הללו התסמין הקליני לכשעצמו הוא כלי אבחון טוב לרופא ולכן חשוב להתגבר על הבושה, ולפנות לרופא. היו סמוכים ובטוחים שהוא ראה עשרות מיקרים כאלו ברוב המקרים, בנוסף לבדיקה גופנית, ייעזר הרופא בבדיקות נוספות לאישוש האבחנה. אלו יכללו בדיקה מתחת למיקרוסקופ של דגימות מהאזור הנגוע, כמו גם בדיקות דם לזיהוי חלקיקי נגיף או נוגדנים שהגוף מייצר נגד מחוללי המחלה שפלשו אליו. תסמינים סיסטמיים: הקבוצה הבעייתית יותר של מחלות הן אלו שאינן מתבטאות בתסמינים חיצוניים מובהקים. לקבוצה זאת שייכים צהבת-B ואיידס. ההדבקה במחוללים אלו מתרחשת אמנם במהלך מגעים מיניים, אך המחלות עצמן הן מחלות שפוגעות במערכות פנימיות: הכבד במקרה של צהבת-B ומערכת החיסון במקרה של איידס. צהבת-B מתאפיינת בדלקת כבד חריפה שביטוייה צהבת, בחילה ותפרחת (איפה?) שמופיעים בין 6 שבועות ל-6 חודשים אחרי ההדבקה. הסימנים הראשוניים להידבקות בנגיף האיידס אינם מובהקים וקשים לזיהוי. התסמינים האופייניים מופיעים שנתיים עד שלוש אחרי ההדבקה, כאשר המחלה פורצת במלוא עוצמתה והופכת למסכנת חיים. חשוב לציין שלמרות המופע המאוחר יחסית של התסמינים, ניתן לזהות צהבת-B ואיידס בזרם הדם מספר שבועות אחרי ההדבקה. מדובר על בדיקת מעבדה פשוטה, שמזהה חלקיקי נגיף ונוגדנים נגד הנגיף בדמו של הנדבק גילוי מוקדם של סרטן. הסרטן האופייני שנגרם על ידי נגיפי פאפילומה, מתגלה על אברי הרבייה ובעיקר על צוואר הרחם, מספר שנים אחרי ההדבקה, בשלב שהמחלה מסכנת מאוד את הנפגע. כדי להקדים רפואה למכה חשוב לנשים לבצע מדי כמה שנים בדיקות פאפ, המאפשרת לזהות שינויים טרום-סרטניים בדגימות תאים שנאספים מצוואר הרחם הרבה לפני שהם הופכים לסרטניים.  

מניעה וטיפול במחלות מין

ההתמודדות המיטבית עם מחלות מין מצריכה שילוב של אמצעי הגנה למניעת ההדבקה, ביחד עם אמצעי טיפול לריפוי המחלה אחרי שהיא פורצת. המחלות השונות נבדלות זו מזו ביעילות ההגנה שניתן להציב מולן, וביעילות אמצעי הטיפול בהן. מניעה על ידי שימוש בקונדום הקונדום מקנה הגנה מצוינת נגד רוב מחלות המין, וחשיבותו במניעת מגפות והצלת חיים היא עצומה. החינוך לשימוש בקונדום הוא למעשה הגורם עיקרי לבלימת מגפת האיידס העולמית ולהצלת חייהם של מיליוני בני אדם. יחד עם זאת הממצאים מורים שהקונדום יעיל פחות בהגנה בפני הידבקות בנגיפי ההרפס ובזני נגיפי פאפילומה, שגורמים לקונדילומות, וכאלו שגורמים לסרטן צוואר הרחם. למרבה המזל, הבעיה חמורה פחות כשמדובר בהגנה בפני הרפס וקונדילומות, שכן אלו מחלות קלות יחסית שאמנם גורמות לאי נעימות אך חולפות מעצמן. הבעיה חמורה יותר בהקשר של הגנה בפני סרטן צוואר הרחם ומחלות סרטן מאותה משפחה. למעשה, אמצעי המיגון היחיד במקרים אלו הוא חיסון מוקדם (ראה במאמר על נגיפי פאפילומה מסרטנים ). ריפוי באמצעות טיפול תרופתי חידקיים, בניגוד לנגיפים ניתנים להכחדה על ידי טיפול אנטיביוטי מתאים. לפיכך ניתן היום לרפא בקלות יחסית עגבת, זיבה וכלמידיה. חשוב להתחיל בטיפול מיד עם גילוי המחלה כדי למנוע סיבוכים אפשריים כמו פגיעה בפריון בגלל זיבה וכלמידיה, או פגיעה מוחית המתרחשת השלבים המתקדמים של מחלת העגבת. טיפול תרופתי מקל כאמור, מחלות הנגרמות על ידי נגיפים אינן ניתנות לריפוי באמצעות תרופות. עם זאת ניתן להקל על חומרת המחלה. במקרה של קונדילומה ניתן להסיר את היבלות על ידי צריבה, ובמקרה של הרפס ניתן לקצר את זמן ההתפרצות על ידי משחות מתאימות. הטיפול התרופתי המשמעותי ביותר קשור למחלת האיידס. ניתן היום לטפל בחולים על ידי שילוב תרופתי הנקרא “קוקטייל” (הכולל שלוש תרופות הניתנות יחד). הקוקטייל אמנם אינו מרפא את המחלה, אולם השימוש בו מאריך באופן משמעותי ביותר את תוחלת החיים של החולים והופך את המחלה ממחלה סופנית למחלה כרונית.  

איך תישמרו ממחלות מין

לסיום, פרק שימושי שיצייד אותכם במספר עצות ותובנות שיעזרו לכם להתמודד עם האתגרים בניהול חיי מין בריאים ומוגנים ממחלות מידבקות. זכרו שאפשר להידבק בדרכים שונות: הדבקה במחלות מין אינה ייחודית ליחסי מין וגינאליים בין בני זוג הטרוסקסואלים. אפשר להידבק בקלות במהלך קיום יחסים אנאליים או יחסי מין אוראליים שמבצע הגבר באישה או האישה בגבר. ההדבקה יכולה להתרחש הן במגעים בין גבר לאישה, גבר לגבר או אישה לאישה. שימו לב שבניגוד לאמונה הרווחת, גם יחסים לסביים מאפשרים הידבקות במגוון מחלות מין. הקפידו להשתמש בקונדום: קונדום הוא עדיין האמצעי הבטוח ביותר להגנה בפני מחלות מין. ברוב המקרים הוא יספק הגנה מלאה ובחלק המקרים הגנה חלקית אך עדיין גבוהה מאוד. אל תוותרו על קונדום גם כאשר אתם בוחרים לקיים מקיימים יחסים אנאליים או מעניקים מין אוראלי לגבר. תוכלו להפסיק להשתמש בקונדום בשלבים מתקדמים יותר של היחסים שלכם עם בני זוג קבועים. בני זוג אחראיים יקפידו להיבדק לשלילת מחלות לפני שיתחילו לקיים יחסים לא מוגנים. היו זהירים בבחירת בני הזוג שלכם: זכרו שקשה לזהות אנשים הנושאים מחלות מין: “לא רואים עליהם”. נסו לקיים יחסי המין עם פרטנרים שאתם מכירים ובוטחים בהם. הימנעו מקיום יחסי מין בתנאים שבהם אתם חסרי שליטה. לא כאשר אתם נתונים להשפעת אלכוהול או סמים, ולא כאשר אתם נמצאים בסביבה שאינה מוכרת לכם. אם תחליטו לקיים יחסי מין עם זונות או נערי ליווי הקפידו הקפדה יתרה על שימוש בקונדום. היו ערניים למה שקורה לגופכם: היו ערניים להופעת פצעונים או יבלות על אברי המין (חשד להרפס, עגבת או קונדילומה) או להופעת הפרשות חריגות (חשד לכלמידיה וזיבה). זכרו שסימנים אלו יכולים גם להופיע בחלל הפה או באזור פי הטבעת. במקרים שאתם מבחינים שמשהו חשוד פנו לרופא, ובמקביל ידעו את בן הזוג שלכם, ובקשו ממנו/ממנה להיבדק. אל תחששו לפנות לרופא: אל תהססו לפנות לרופא אם אתם חושדים שנדבקתם במחלת מין. אל תרגישו אי נעימות שכן הרפאים נתקלו בעשרות מקרים כאלו והם יתייחסו אליכם במקצועיות וברגישות. אפשר לפנות לרופא המשפחה בקופת החולים. אינכם צריכים לחשוש מפגיעה בסודיות הרפואית שלכם גם אם מדובר ברופא שעובד בקהילה שלכם ומכיר את בני משפחתכם. יתכן שתרגישו נוח יותר לפנות ישירות לרופאים מקצועיים: רופא עור ומין לגברים וגינקולוג לנשים. בכל מקרה כאשר האינטראקציה עם רופא ספציפי לא נוחה לכם, אל תהססו להחליף רופא. הקפידו על ביצוע בדיקות תקופתיות לאיתור מחלות מין: לעיתים אינכם מרגישים שנדבקתם. בחלק מהמקרים תקופת הדגירה בין ההדבקה להופעת הסימנים ארוכה, וחלק מהמחלות יכולות להופיע בצורה סמויה. גילוי מוקדם יאפשר להתחיל טיפול כבר בשלבים ראשונים, ויאפשר לכם להזהיר את בני הזוג שלכם בפני האפשרות שנדבקו. כדי להתמודד עם מצבים אלו חשוב לבצע בדיקות תקופתיות לגילוי המחלה. עדיף לעשות זאת באופן שגרתי מדי חצי שנה, אך אפשר גם לעשות זאת כאשר אתם חושבים שהנסיבות מצדיקות זאת. בעיקר חשוב לעשות זאת אם אתם חוששים שקיימתם יחסים עם נשא אפשרי של נגיף האיידס. ניתן לבצע את הבדיקות בקופת חולים על פי הפניית רופא. כמו כן ניתן לפנות למרפאות ציבוריות שמבצעות בדיקות למחלות מין בעילום שם ועושות זאת בחינם אן בעלות מינימלית (קישורים) התחסנו אם אפשר: המיגון הטוב ביותר כנגד מחלות מדבקות היא התחסנות. קיים היום חיסון נגד נגיף הצהבת מסוג B וכנגד נגיף הפאפילומה. למרבה הצער אין עדיין חיסון למחלות המין האחרות. קראו על כל אחד מהחיסונים בפרקים על צהבת-B ועל סרטן שנגרם על ידי נגיפי פאפילומה. היו אחראים: מוטלת עליכם אחריות גבוהה להישמר ממחלות מין: אחריות זאת נובעת מתוך חובתכם כלפי עצמכם וכלפי הזולת. חובתכם כלפי עצמכם להיות בריאים, ליהנות מחיי מין מלאים, ולהעמיד צאצאים. חובתכם כלפי בני הזוג שלכם שלא לגרום להם חולי ועוגמת נפש, בין אם מדובר בבני זוג חולפים או בני הזוג לחיים. חובתכם כלפי הקהילה שלכם למנוע את התפשטות מחלות מין מאדם לאדם. חובתכם כלפי הדורות הבאים: רבות ממחלות המין עוברות מהאם לתינוק הנולד בתעלת הלידה וגורמות להם נזקים חמורים.  

לסיכום

מחלות המין עלולות להדביק כל מי שהוא פעיל מינית, אך אין להיכנס לבהלה סביר להניח שרוב האנשים איתם תבחרו כבני זוג מיניים דומים לכם בהתנהלות שלהם וברמת האחריות שהם מגלים. רב האנשים שתפגשו לא נושאים מחלות מין, אך למרות זאת אמצו את אמצעי הזהירות שפורטו פה והבטיחו לעצמכם חיי מין מהנים ובטוחים.

מחלות מין

מחלות מין

הרפס  של איברי מין (Genital Herprs)

מהו הרפס? נגיף ההרפס (herpes simplex virus - HSV) מועבר על ידי מגע של עור בעור, וגורם להופעת שלפוחיות מכאיבות באזור ההדבקה. נגיפי  הרפס סימפלקס כוללים שני סוגים:  סוג-1 שגורם בדרך כלל לפצעים באזור הפה והפנים, והרפס סוג-2 שגורם בדרך כלל לפצעים על אברי המין. מחלת המין  שנגרמת על ידי   נגיף הרפס מסוג 2  מדבקת מאוד ושכיחותה גבוהה. כיצד נדבקים בהרפס? ההדבקה בהרפס מסוג-2 נעשית בעיקר במהלך קיום יחסי מין לא מוגנים, ואמצעי ההגנה היעיל ביותר הוא הקונדום. עם זאת, ההדבקה יכולה להתרחש גם  כאשר בני הזוג מקיימים יחסים מוגנים. נגיף עלול להימצא גם מסביב לאיברי המין או באזורים שבהם אין כיסוי מלא על ידי  אמצעי המניעה. כיוון שקונדום אינו נותן הגנה מלאה, מומלץ להיזהר ולבחור את הפרטנרים בקפידה ולא להתבייש לשאול על מחלות מין בעבר או בהווה. סיכויי ההדבקה גבוהים במיוחד בזמן של התפרצות של שלפוחיות על אברי המין ולכן רצוי להימנע מיחסים בתקופה זו. מהם התסמינים של מחלת ההרפס? הסימנים הראשונים להדבקה בנגיף הם תחושת גירוד ועקצוץ במקום הנגוע: אברי מין, שפתיים או פי הטבעת. לאחר מכן מתפתחות באזור הגרד שלפוחיות, ואלו מתפוצצות בהמשך והופכות לפצע מקומי מכאיב, שגורם  לכאב ולאי נוחות בזמן מגע מיני. הפצע מתכסה בגלד ומתרפא עם הזמן (בין מספר ימים לחודש), אך הנגיף נשאר רדום בגוף תקופה ארוכה ויכול להתפרץ שוב בצורת שלפוחיות חדשות. התפרצויות חדשות  תלויות במידה רבה במצבו הנפשי של האדם. תקופות של מתח נפשי עלולות לגרום להתפרצות המחלה בשנית. למרות שמחלת ההרפס אינה נעימה וגורמת לביטויים קליניים כואבים ומגבילים, אין  זו מחלה מסוכנת.  איך מאבחנים הרפס? אצל מרבית האנשים, אבחנת המחלה נעשית על פי התסמינים והביטוי הקליני של המחלה. לכן כאשר מופיעות שלפוחיות יש לגשת לרופא המטפל, לרופא עור או לגניקולוג. כאמור, לא מדובר במחלה מסוכנת ועדיין אין בנמצא תרופה אשר תעלים את המחלה, בכל זאת חשוב לאבחן את המחלה על מנת להבדיל אותה ממחלות מין אחרות האבחון גם חשוב כדי להתריע בפני הדבקת בני הזוג והפצת המחלה. איך מטפלים  בהרפס? הטיפול  בהרפס מתמקד בהקלת התסמינים באמצעות משחות  אנטי-ויראליות (השמות המסחריים הםZovirax , או (Valtrex, אותן ניתן לקבל על פי מרשם בקופת חולים או לרכוש ללא מרשם בבית המרקחת. יש לציין שאותן משחות משמשות גם לטיפול בשלפוחיות הרפס מסוג-1 שאינו קשור להדבקה מינית, ולכן לא צריך לחשוש מאי נוחות בזמן רכישתן. לסיכום, זיכרו:
  • מחלת ההרפס אינה מסוכנת, אך היא גורמת למצוקה ולאי נוחות.
  • אי אפשר לטפל בהרפס, אך ניתן להקל על התסמינים.
  • הימנעו מיחסי מין בזמן התפרצות הרפס כדי שלא תדביקו את בני הזוג.
 

מחלות סרטן הנגרמות על ידי נגיף הפאפילומה

 מהו סרטן שנגרם על ידי נגיפי  פאפילומה? כ-80% מהגברים והנשים הפעילים מינית יידבקו בנגיף הפאפילומה האנושיHuman  Papilloma Virus במהלך חייהם. בקרב מרבית הנדבקים יחלוף הזיהום מאליו ולא יותיר כל סימן. הדבקה בזנים מסוימים (בעיקר זנים 11 ו-6) של הנגיף עלולה להתבטא במחלת המין השכיחה קונדילומה (ראה פרק על קונדילומות). אבל זנים אחרים של נגיף הפאפילומה (בעיקר זנים  16 ו-18) עלולים לגרום לסוגי סרטן שונים, ובפרט לסרטן צוואר הרחם, לסרטן הרקטום ולסרטן הלוע. בישראל מאובחנות מדי שנה כ-2000 נשים הסובלות מנגעים טרום סרטניים בצוואר הרחם, ואילו כ- 190 נשים מאובחנות מדי שנה כלוקות בסרטן צוואר הרחם עצמו. איך נדבקים בנגיף הפאפילומה? ההדבקה בזני פאפילומה בעלי פוטנציאל סרטני נעשית אך ורק במהלך יחסי מין, בין אם אלו יחסים וגינאליים אוראליים או אנאליים. חשוב להדגיש שההדבקה אפשרית גם באמצעות מגע ידני באברי המין  במהלך היחסים המיניים. בניגוד להדבקה במחלות מין רבות אחרות, קונדום לא בהכרח ימנע הדבקה. למרות שבאופן מעשי לא ניתן למנוע הידבקות בנגיפי פאפילומה אצל אנשים צעירים פעילים מינית. החשש שההדבקה בזנים המסרטנים  תתפתח בסופו של דבר למחלת סרטן הוא נמוך מאוד  (בישראל השכיחות היא כ-5 ל 100,000 מידי שנה), למרות זאת, בגלל הקטלניות של הסרטן  ובגלל השכיחות הגבוהה של  ההדבקה מדובר באיום משמעותי על בריאותנו. מהם תסמיני המחלה? נגיף הפאפילומה יכול להישאר רדום בגוף האדם,ללא כל תסמינים או סימני אזהרה, כתוצאה מכך יתפתחו סרטני הפאפילומה זמן רב אחרי ההדבקה הראשונית (כ-10 שנים ומעלה). לפני הופעת הסרטן ניתן לזהות תהליכים טרום-סרטניים שניתנים לזיהוי על ידי בדיקות מתאימות (ראה בהמשך). הזנים המסרטנים של נגיף  הפאפילומה גורמים גם להתפתחותם של גידולים סרטניים אחרים, הכוללים בין השאר  את סרטן של אברי המין הזכריים והנקביים וסרטן הרקטום בגברים ונשים, אם כי אלה נדירים יותר מסרטן צוואר הרחם. לאחרונה דווח על  עלייה מדאיגה בהופעת סרטני לוע שנגרמים על ידי נגיפי פאפילומה. סרטנים אלו מופיעים הן אצל נשים והן אצל גברים וקשורים לפעילות מינית הטרוסקסואלית והומוסקסואלית. כיצד מאבחנים ומטפלים בסרטן צוואר הרחם? עיקר המאמץ האבחוני מתרכז בגילוי מוקדם של סרטן צוואר הרחם על ידי בדיקת פאפ. בדיקת הפאפ יעילה ומצילה חיים בכך שהיא מאבחנת גידולים ושינויים טרום סרטניים ברקמת צוואר הרחם. במהלך הבדיקה ייקח הגניקולוג דגימה מרקמות צוואר הרחם וישלח אותה לאבחון במעבדות כדי לזהות  שינויים במבנה התא  ושינויים ברקמות המוגדרים טרום סרטניים. במהלך הבדיקה ניתן גם להסיר את הרקמה הטרום סרטנית ובכך למנוע את התפתחותה  לרקמה סרטנית. הבדיקה מומלצת לנשים באמצע החיים, באופן שגרתי, פעם בשלוש שנים. למרבה הצער לא  מבוצעת היום כל בדיקה לאבחון תהליכים טרום סרטניים בחלל הפה ובחלל הרקטום. היעדר בדיקה כזאת מונע זיהוי מוקדם של סרטן באתרים אלו ופוגע בעיקר בגברים בכלל, ובקהילה ההומוסקסואלית במיוחד. הטיפול בסרטן לכשזה מתגלה מתבצע על פי פרוטוקולים מקובלים המותאמים לחומרת המחלה ולמצבו של המטופל. חיסון נגד נגיף הפאפילומה הדרך היעילה ביותר להתגוננות כנגד סרטנים שנגרמים על ידי נגיף  הפאפילומה היא על ידי חיסון שמונע את ההדבקה. בשל השכיחות הגבוהה של הנגיף באוכלוסיה, ובשל העובדה שהוא יכול להסתתר בגוף בצורה רדומה למשך שנים רבות יש להתחסן  לפני שמתחילים לקיים יחסי מין, או בשלבים הראשונים של ההתנסות המינית. החיסון הניתן בארץ מגן בפני הזנים האחראים ל- 70% ממקריֵ סרטן צוואר  הרחם. החיסון ניתן היום בחינם,  כחיסון שגרה לבנים ובנות בכיתה ח'. ההיענות לחיסון משתנה  מבית ספר לבית ספר והיא נמוכה יחסית בבתי ספר של הזרם הדתי לאומי ואפסית במוסדות החינוך החרדיים. מתבגרים שלא הצליחו להתחסן בבית הספר יכולים להתחסן בלשכות הבריאות באזור מגוריהם. החיסון ניתן בחינם לצעירים בתנאי שהם  בני פחות מ- 18. מצב זה יוצר בעיה מיוחדת אצל היוצאים בשאלה שהתחנכו במוסד חרדי ולא חוסנו  בבית הספר ועברו את גיל 18. יוצאים השאלה  בגירים שיחליטו  להתחסן יידרשו לשאת בעלות החיסון שמסתכמת בכמה מאות שקלים. מצב זה גורם לעוול לקהילת היוצאים בשאלה ודורש טיפול כוללני ברמה הארצית. עד שהדבר יעשה, אנחנו מציעים לכם לפנות לרופא שלכם בקופת חולים, להסביר לו את המצב ולבקש ממנו להמליץ לחסן אתכם ללא עלות בשל היותכם  בקבוצת סיכון מיוחדת. יש לציין שקיים תקדים שבו החיסון ניתן בחינם לאנשים שמוגדרים כקבוצת סיכון ועברו את גיל 18. לסיכום, זיכרו:
  • חלק גדול מהאנשים הפעילים מינית הם נשאים של נגיפי פאפילומה, ולמעשה אין דרך טובה למנוע הידבקות במהלך מגעים מיניים.
  • במקרים נדירים יחסית גורמת ההדבקה להתפתחות סרטנים קטלניים בצוואר הרחם, אברי המין, הרקטום והלוע.
הדרך היחידה להתמודד עם התופעה היא חיסון שמונע את ההדבקה בנגיף, אותו מומלץ לתת לפני שמתחילים בחיי מין פעילים.

איידס (AIDS)

כמה עובדות על איידס איידס היא מחלה הנגרמת על ידי נגיף ה (human immunodeficiency virus) HIV- הפוגע במערכת החיסון. הנגיף תוקף משפחת תאי דם לבנים  המכונה CD4-  שתפקידם להילחם בזיהומים. בעקבות ההדבקה מחוסלים התאים הללו ומספרם הולך ופוחת בהדרגה, עד לקריסה מוחלטת של מערכת החיסון. מחלת האיידס (AIDS - Acquired Immune Deficiency Syndrome) מוגדרת  כשלב המתקדם של ההדבקה בנגיף, שבו מערכת החיסון חדלה לתפקד והחולה הופך פגיע למחלות זיהומיות מסכנות חיים. נגיף ה-  HIV מועבר באמצעות מעבר של נוזלי גוף מאדם נגוע לאדם בריא. הדרך הנפוצה ביותר היא קיום יחסי מין בלתי מוגנים עם אדם הנגוע בנגיף. נגיף ה-HIV  נתגלה במדינות המערב בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20  כמגיפה שתקפה  אוכלוסיית הגברים ההומוסקסואלים בצפון אמריקה. עם הזמן התברר שמדובר במגפה עולמית שתוקפת גברים ונשים כאחת. ארגון הבריאות העולמי מעריך שכ-76 מיליון בני אדם ברחבי העולם נדבקו ב-HIV מפרוץ המגפה ו-35 מיליון איש מתו מאיידס. על פי ההערכה, מספר הנשאים של HIV בישראל עומד על  כ-10,000 נכון לשנת 2017. 70%  מהנדבקים הם גברים ו- 30% הן נשים. קבוצות הסיכון הגדולות ביותר בישראל כוללות  גברים המקיימים יחסי מין עם גברים (25% מהנשאים), ויוצאי מדינות נגועות  כמו ברית המועצות לשעבר ואפריקה (34% מהנשאים, כשמחציתם גברים ומחציתם נשים). איך נדבקים ב-HIV? ההדבקה בנגיף מתאפשרת במקרים הבאים:
  • יחסי מין ללא אמצעי הגנה עם אדם נגוע ב-HIV, גם לפני הופעת סימני המחלה.
  • שימוש במזרקים משומשים מזוהמים.
  • קעקוע ופירסינג במחטים לא סטריליות.
  • קבלת מנות דם נגועות.
  • העברה מאם  לילוד בזמן לידה והנקה.
  • הדבקה ב-HIV יכולה להתרחש במהלך יחסי  מין מסוגים שונים, בעיקר מין אנאלי  ווגינאלי.
  • הסכנה להדבקה מיחסים וגינאליים נמוכה יותר מזו שביחסים אנאליים, אך בהחלט אינה מבוטלת.
  • הסכנה לבן הזוג הנחדר גבוהה יותר מהסכנה לחודר, אך שני הצדדים מסתכנים כאשר המין אינו מוגן.
  • הסיכון בהידבקות בHIV- במהלך מין אוראלי נחשב נמוך מאוד.
שימוש נכון ועקבי בקונדום נותן הגנה טובה חשוב לדעת שאי אפשר להידבק על ידי: רוק, דמעות, זיעה, קיא, נזלת, שתן, לחיצת יד, חיבוק, נשיקה, התעטשות, שתייה או אכילה מכלים משותפים, ישיבה על אותה אסלה או שימוש במגבת משותפת. תסמיני מחלת האיידס בין מועד ההדבקה לבין מועד פרוץ התסמינים של מחלת האיידס קיימת תקופת נשאות, שבמהלכה אין תסמינים כלל, אך תתכן הדבקה של בן או בת הזוג בנגיף. תסמיני מחלת האיידס מופיעים לרוב מספר שנים אחר ההדבקה (שנתיים עד שלוש בדרך כלל) והם כוללים זיהומים, לרבות זיהומי על ידי  מחוללים שאינם מופיעים  אצל אנשים עם מערכת חיסון,  ירידת ניכרת במשקל ומחלות סרטן שונות. איך מאבחנים הדבקה בHIV? חשוב לזכור: ניתן לאבחן הדבקה בנגיף החל משלושה  שבועות אחרי שההדבקה התרחשה, הרבה לפני הופעת המחלה עצמה בדיקת הקומבו היא הבדיקה הנפוצה ביותר  לאבחון  HIV. הבדיקה מאפשרת זיהוי  בדם הן של חלבון המצוי במעטפת הנגיף והן של נוגדנים שנוצרו כנגד הנגיף. התוצאה מתקבלת לאחר מספר ימים. קיימת גם בדיקה מהירה בדם שבודקת נוגדנים בלבד, והתשובה מתקבלת תוך 20 דקות. יש לציין כי התוצאה במקרה זה אינה סופית, וצריך להמתין לתוצאה של בדיקת הקומבו. מומלץ  לכל הגברים אשר מקיימים יחסי מין עם גברים להיבדק אחת לשנה. יחד עם זאת, רצוי להתייחס לרמת הסיכון ביחסי המין (למשל, קיום מין אנאלי ללא שימוש בקונדום) ולמספר השותפים המיניים, ולהיבדק בהתאם  לרמת הסיכון. בדיקת הקומבו מבוצעת בכל במרכזי הבדיקה וקופות החולים ללא תשלום. בחלק מהמרכזים הרפואיים ובוועד למלחמה באיידס ובמרפאת לוינסקי ניתן לבצעה באופן אנונימי   איך מטפלים במחלת האיידס? המחלה אינה ניתנת לריפוי, ועד אמצע שנות ה-90  נחשבה למחלה סופנית. היום, איידס נחשבת מחלה כרונית. כלומר, מחלה ברת טיפול, שניתן לחיות איתה בהינתן הטיפול הנכון. הטיפול המקובל היום מבוסס על שילוב תרופתי הנקרא "קוקטייל" (הכולל שלוש תרופות הניתנות יחד)  והוא מאפשר שיקום חלקי של מערכת החיסון. הקוקטייל לא מרפא את המחלה, אולם השימוש בו מאריך את תוחלת החיים של החולים. לאחרונה מוצע גם טיפול ליום שאחרי חשיפה אותו ניתן לקחת כ"טיפול ביטחון" עד 72 שעות  לאחר קיום יחסיי מין בסיכון גבוה. יש לציין שלמרות המאמצים  הרבים של חוקרי האיידס, אין היום חיסון כנגד הנגיף. לסיכום יש לזכור:
  • למרות שהאיידס מזוהה עם יחסים אנאליים בין גברים, קיימת סכנה מוחשית להידבקות במהלך יחסים הטרוסקסואליים.
  • איידס היא מחלה חשוכת מרפא, אך היום, בהינתן טיפול נכון, אפשר לחיות עם איידס שנים רבות.
  • שימוש בקונדומים מונע לחלוטין הדבקה.
 

זיבה  (גונוריאה)

מהי זיבה? זיבה היא מחלה המועברת במגע מיני ונגרמת על ידי החיידק  Neisseria Gonorrhea . שיעור ההידבקות בישראל נמצא במגמת עלייה. בעשור הקודם עלתה שכיחות המחלה בישראל פי 10 ויותר. המחלה שכיחה יותר בקרב צעירים פעילים מינית בגילאי 15-25. כיצד נדבקים בזיבה? חיידק הנייסריה מצוי בנוזל הזרע או בהפרשות הנרתיקיות של אנשים הנגועים במחלה.   זיבה מועברת בקלות במהלך  יחסי מין בלתי מוגנים לרבות מין  ואגינלי (דרך הנרתיק) מין אוראלי (דרך הפה) או אנאלי (דרך פי הטבעת). אמצעי ההגנה היעיל ביותר הוא הקונדום.  מהם התסמינים של מחלת הזיבה? סימני המחלה מופיעים  2-7 ימים לאחר ההדבקה. הסימנים הראשוניים כוללים :
  • הפרשה חריגה מהפין או מהנרתיק.
  • צריבה וכאב בעת מתן שתן.
  • כאבים בזמן המגע המיני.
אנשים יכולים להידבק בזיבה ולא לחוש בתסמיני המחלה.  הדבר נכון בעיקר לנשים. מהם הסיבוכים של מחלת הזיבה? במקרים שבהם ימנע האדם מלגשת לרופא לאבחון ולקבלת טיפול תואם, תגרום הזיבה לסיבוכים קשים הכוללים:
  • דלקות וזיהומים בכל איברי מערכת המין הנשית.
  • הריון חוץ רחמי.
  • עקרות.
  • היצרות השופכה אצל הגברים.
  • הידבקויות באיברי מערכת הרבייה.
כיצד מאבחנים  את מחלת זיבה? אבחון ראשוני של המחלה נעשה על ידי זיהוי התסמינים הקליניים, לכן כאשר מופיעים סימני המחלה יש לגשת לרופא המטפל, לרופא העור או לגניקולוג. אבחון נוסף נעשה על ידי  תרבית לזיהוי החיידק תחת מיקרוסקופ (לצורך זה  תילקח דגימה מאזור אברי המין בעזרת קיסם עטוף צמר גפן), או באמצעות בדיקת שתן לזיהוי החיידק. כיצד מטפלים במחלת הזיבה? הטיפול  במחלה כולל נטילת אנטיביוטיקה דרך הפה או בזריקה. כאשר ניתן טיפול אנטיביוטי מתאים בזמן, סיכויי ההחלמה טובים. חשוב להתמיד בטיפול ולחזור לרופא כדי לוודא שהטיפול עובד. על פי מחקרים אחרונים שבוצעו, מופיעים בעולם יותר ויותר מקרים של עמידות לטיפול. לסיכום, זיכרו:
  • מחלת הזיבה אינה חולפת מעצמה. חייבים לקבל טיפול.
  • ללא טיפול מתאים עלולה המחלה לגרום לסיבוכים רציניים.
חייבים ליידע את בני/בנות הזוג אם האדם נמצא נשא או חולה.

עגבת (Syphilis) 

 מהי עגבת? העגבת היא מחלת מין הנגרמת על ידי החיידק Treponema Pallidum. מחלת העגבת היתה נפוצה מאוד בעבר, ואף נחשבה כגורם מוות משמעותי. מאז המצאת התרופות האנטיביוטיות ניתן להירפא ממנה. עם זאת אין להתייחס לעגבת כמחלה שחלפה מן העולם 9. מדובר במחלה "חיה ובועטת". בשנים האחרונות מתגלים בארץ בכל שנה כ־200 מקרים חדשים,  איך נדבקים בעגבת? העגבת היא מחלה מדבקת מאוד. נדבקים  במהלך יחסי מין  (וגינאלי, אנאלי, אוראלי) הסטטיסטיקה במדינות המערב מעלה כי 14% מהחולים נדבקו ביחסי מין אוראליים. שימוש נכון ועקבי בקונדום מעניק הגנה טובה. מהם התסמינים של מחלת העגבת? במחלת העגבת מתאפיינת בשלושה שלבים: השלב הראשון מופיע  כשבועיים לאחר ההדבקה. מופיע כיב אופייני (מין פצע או כתם אדום גדול) על איבר המין. הנגע הראשוני לא כואב (אם נדבקים ממין אוראלי, הפצע האופייני עשוי להופיע בתוך הפה). אם מתעלמים ממנו, הפצע  נעלם לאחר כמה שבועות גם ללא טיפול, אך לא מדובר בריפוי כי החיידק ממשיך  לשכון בגוף. השלב השני מופיע כמה שבועות עד שנה לאחר שהפצע הראשוני נעלם. שלב זה בא  לידי ביטוי בחום ובפריחה בהירה על הגוף (בעיקר על כפות הידיים והרגליים) והרגשה כללית רעה. ללא טיפול, המחלה נכנסת לתרדמת שיכולה להימשך עד 20 שנה לפני הופעת השלב השלישי. בשלב השלישי חיידקי המחלה כבר חדרו למוח  ולאברים אחרים ויגרמו לנזקים בלתי הפיכים ללב ולמערכת העצבים (כמו בעיות בשיווי משקל עיוורון, שיתוק).  כיצד מאבחנים עגבת? בשלב הראשון והשני של המחלה ניתן לאבחן את המחלה בקלות יחסית על פי התסמינים האופיינים למחלה. בשלב הראשוני ניתן לקחת דגימה מהפצע ולזהות את החיידק בבדיקה מיקרוסקופית. לאבחנה מדויקת יותר יבוצעו בדיקות דם כדי לוודא את הימצאותם של נוגדנים ספציפיים לחיידק הגורם למחלה. יש בדיקת עגבת  פחות מובהקת שנקראת VDRL  שמשמשת כ"בדיקת סקירה" לעגבת, אותה מומלץ לבצע מידי פעם. נהוג לבדוק נוגדני עגבת אצל האם בהריון או לפני הריון כחלק מבדיקת סקר לזיהומים מולדים, על מנת למנוע העברה לעובר. כיצד מטפלים בעגבת? טיפול אנטיביוטי בשלבים מוקדמים של המחלה יכול לרפאה כליל ולמנוע סיבוכים מאוחרים. בהיעדר טיפול ייתכנו סיבוכים, חלקם בלתי הפיכים. מקובל לטפל במחלה על ידי זריקת/זריקות פניצילין לתוך השריר. לסיכום, זיכרו:
  • למרות שמקובל לחשוב שמחלת העגבת שייכת לעבר, המחלה לא נעלמה.
  • עגבת היא מחלת מין חמורה, אך טיפול בתחילת המחלה יכול לרפא אותה בקלות.
  • חוסר טיפול מתאים עלול לגרום לאורך שנים לסיבוכים ולסיכונים רבים.
   

קונדילומות

 מהן קונדילומות? קונדילומות הן יבלות באברי המין, הנגרמות על ידי זנים  מסוימים של  נגיף  הפאפילומה האנושי  . (HUMAN PAPILOMA VIRUS) כ- 90% מהמקרי הקונדילומה  נגרמים על ידי זני הפאפילומה  6 ו-11. זנים אחרים של נגיפים ממשפחת הפאפילומה עלולים לגרום לסרטן צוואר הרחם (ראה פרק נגיפי פאפילומה גורמי סרטן). קונדילומות  נפוצות מאוד והן  יכולות להופיע  בכל אדם ובכל גיל, אך מתגלות  בשכיחות גבוהה יותר אצל צעירים המקיימים יחסי מין לא מוגנים. היבלות אינן גורמות בדרך כלל לכאב ואינן מהוות סכנה בריאותית. עם זאת, הן עלולות להיות מכוערות ולגרום למצוקה נפשית ולפגיעה בהנאה המינית. כיצד נדבקים בקונדילומה? יבלות עלולות להתפשט בזמן קיום יחסי מין וגינאליים אוראליים  או אנאליים. אין צורך בחדירה על מנת להעביר את הזיהום, כיוון שהנגיף עובר באמצעות  מגע עורי. קונדומים אינם מגנים לחלוטין מפני הזיהום כיוון שגם העור סביב אברי המין, שאינו מכוסה בקונדום, עלול להיות מזוהם. המחלה מועברת כאשר אחד מבני הזוג סובל מקונדילומה בצורה פעילה או רדומה. אם אובחנו יבלות באברי המין מומלץ להימנע מקיום יחסי מין, כדי למנוע את העברת הזיהום לבן או לבת הזוג. מהם התסמינים של קונדילומה? בקרב מרבית הנדבקים בנגיף הפאפילומה יחלוף הזיהום מאליו ללא השארת סימנים. רק ב-4%- 1% מהמקרים עלולה ההדבקה להתבטא ביבלות הדומות לכרוביות קטנות. היבלות יכולות להופיע בגדלים שונים והופעתן לרוב אינה מלווה בכאב, אם כי עלולה לגרום לגרד ולאי נוחות. אצל נשים עלולות היבלות להופיע בנרתיק, באזור הערווה ובצוואר הרחם. אצל גברים היבלות עשויות להופיע על איבר המין ועל שק האשכים. גם בגברים וגם בנשים  יכולות  היבלות להופיע בפי הטבעת ובחלל הפה. היבלות נעלמות בדרך כלל תוך מספר חודשים. אם זאת, ייתכן שהווירוס יישאר רדום בגוף ויתפרץ בעקבות ירידה במערכת החיסונית, הריון, לחצים ומתחים נפשיים ועוד.  כיצד מאבחנים קונדילומות? המחלה מאובחנת על ידי התסמינים הקליניים האופיינים. כאשר קיים חשד להופעת יבלות  מומלץ לגשת לבדיקה אצל גניקולוג או לרופא עור לאבחון מקצועי. כיצד מטפלים בקונדילומות ? למי שמוטרד מהיבלות מוצעים כיום טיפולים להסרת הגידולים באחת הדרכים הבאות:
  • טיפולי לייזר.
  • צריבה במחט.
  • צריבה בלולאה חשמלית.
  • טיפול בחנקן קר להסרת היבלות.
חיסון נגד סרטן נגיף הפאפילומה בארץ  קיימים שני סוגים של חיסון נגד נגיף נגיפי פאפילומה שמטרתם העיקרית היא הגנה מפני זני הפאפילומה הגורמים לסרטן (ראה פירוט בפרק על סרטני פאפילומה). כדאי לדעת שהחיסון gardasil, הניתן היום בבתי הספר בישראל,  מגן גם בפני שני בזנים  6 ו-11 שגורמים ליצירת קונדילומות לסיכום, זיכרו:
  • מחלת הקונדילומה אינה מסוכנת, אך היא גורמת למצוקה ולבושה.
  • המחלה נפוצה מאוד והחשש שאנשים פעילים מינית יידבקו גבוה.
  • המיגון על ידי קונדום הוא חלקי בלבד.
 

אודות המדריך

המדריך נכתב ונאסף על ידי מתנדבים בעלי רקע בתחום עליו כתבו ומתוך רצון לסייע ליוצאות ויוצאים הנמצאים בתחילת דרכם, לעשות דרך קלה ופשוטה יותר. אין לראות בנאמר במדריך הנחיה כי אם המלצה.
עורכת המדריך שני קפלן