שלום חבר

תמיד חשבתי שאנשים שאני מכירה חסינים…
תמיד אמרתי לעצמי שלי זה לא יקרה.
אני, אני לא אכיר חייל שנהרג למען המדינה, כי אני, אני אופטימית.
אבל מה לעשות שבמדינה שלנו אופטימיות זו רק מילה של תקווה.

אז כן, רגע לפני שעליתי למטוס לאמסטרדם, לכיוון הבית שאני כל כך מתגעגעת אליו – אל הארץ שלי ישראל (בגלגול הקודם שהייתי נוודת בעולם).
בדיוק אז שלחו לי תמונה ושאלו אם אני מכירה את הבחור, ישר עניתי שברור! בחור מדהים.
ובאותה נשימה שמעתי משהו שלא שיערתי לשמוע…
הוא נרצח בדם קר תוך כדי שהוא מגן על המדינה שלנו – הבית האמיתי.

בטיסה שארכה 13 שעות מארגנטינה, בכיתי כמו ילדה קטנה.
נזכרתי בשיחות שלנו.
כמה דומים אנחנו,
שנינו היינו בבית החייל בירושלים תקופה קצרה,
שנינו הגענו מבית שמש, ממשפחות חרדיות.
שנינו האמנו שאפשר לשרת את המדינה ותוך כדי לכבד גם את המקום שממנו הגענו.

אני אישית כיבדתי רק כשהגעתי לעיר,
אבל אתה כיבדת כל כך והשארת את כל הסיממנים החרדיים.
בחרת לתרום במסגרת שתכבד גם את משפחתך.

דיברנו על כבוד… על זה שהייתי עצבנית שבארוחת שישי קמו חבר׳ה צעירים ולא פינו את הצלחות שלהם.
על זה שלא הגיוני שאנשים מבוגרים ממנו יפנו לנו את כלי האוכל.
ואתה הסכמת איתי ואמרת לי שאין מה לעשות חוץ מלהוות דוגמא אישית…
ואתה, אתה בהחלט היית דוגמא!

תודה על שזכיתי להכיר אדם כמוך.
תודה על דברים שלמדתי ממך…
היה שלום חבר.
תנצב״ה
רב״ט יוסף כהן.
נפל בפיגוע בגבעת אסף.