אוּלַי נַחֲזֹר וְזֶהוּ.
בִּשְׁבִיל מָה אֲנַחְנוּ צְרִיכִים אֶת כָּל הַבָּלָגָן הַזֶּה.
הֲרֵי יֵשׁ חֲתֻנּוֹת, בַּר מִצְווֹת, מִשְׁפָּחָה חַמָּה וּמְגוֹנֶנֶת.
רֵיחוֹת וּמַאֲכָלִים, מַנְגִּינוֹת וַחֲבֵרִים.
נַחֲזֹר לַנּוֹחַ, לַמֻּכָּר וְלַיָּדוּעַ.
נִתְלַבֵּשׁ כְּמוֹ כֻּלָּם.
נַעֲשֶׂה מָה שֶׁצָּרִיךְ.
פָּשׁוּט נִזְרֹם.
לָמָּה לֹא.
נִהְיֶה חֵלֶק.
נַרְגִּישׁ שֶׁאֲנַחְנוּ רְצוּיִים.
כְּמוֹ פַּעַם.
כְּמוֹ שֶׁהָיָה כְּשֶׁרַק הִתְחַלְנוּ.
וּכְשֶׁנָּשׁוּב, בֶּטַח יְקַבְּלוּ אֶת פָּנֵינוּ
בְּהִתְפַּעֲלוּת וְהַעֲרָצָה.
וּנְמַלֵּא אוּלַמּוֹת עִם הַרְצָאוֹת
עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁעָשִׂינוּ.
וְהַקָּהָל הַקָּדוֹשׁ יִמְחָא כַּף.
וְיָרִיעַ בְּהִתְלַהֲבוּת מְרוֹמֶמֶת.
וְנִתְחַזֵּק וּנְחַזֵּק.
וְיִהְיֶה כֵּיף.
וְאוּלַי בְּעֶצֶם לֹא.
קולאז’: רוני דגן
