“הטוב מאוד הוא האויב של הטוב.” פרנסואה-מארי ארואה (וולטר, שם עט)
כמה פעמים ישבתי מול דף ריק, בראשי רעיון הכתיבה מגובש, פחות או יותר, והמילים סירבו לצאת. זה קורה, בעיקר, כשאני בטוחה שהרעיון שהתבשל במוחי מעולה, מקורי, חזק ומטלטל, ואני רק צריכה להביע אותו, להעביר את יצירת המופת ממחשבה למילים. זה הכול. ו-נאדה. שום דבר לא קורה. הדף הריק מבהיק אליי בלובנו המתסכל. ככל שאני יותר בטוחה שהטקסט שאמור להיכתב הוא מושלם ברמות אחרות, כך אני מתקשה לכתוב אותו. בדיקה עצמית כנה העלתה מסקנה מתבקשת: מפחיד אותי לכתוב טקסט בינוני (שלא לדבר על גרוע), ולפספס את הרעיון הנפלא. הפחד הזה משתק ביותר, והיצירתיות נעצרת. הבעיה היא שטקסט לא טוב אפשר לשפר, אבל מה כבר אפשר לעשות עם כלום טקסט?
כשאני שמה לב למחסום הכתיבה הזה, רצון חזק לכתוב משהו מעולה ופחד מלהחטיא, אני נושמת עמוק – ופשוט מתחילה לכתוב, בידיעה שהטקסט שאייצר הוא טיוטה גרועה. לפעמים אני מתחילה לכתוב מהאמצע, לפעמים זורקת על הדף משפטים שאינם קשורים זה לזה, אבל אני יודעת שאני רוצה אותם בסיפור, לפעמים אני כותבת את הפחד מהפספוס ומה אני מרגישה בקשר אליו. ככה אני מכריחה את עצמי להשתחרר משיתוק הכתיבה. ברוב הפעמים השחרור הכפוי מייצר שחרור של ממש והיצירה קולחת.
בשורות הבאות אציע מגוון תרגילי כתיבה – כולם מיושמים על-ידי (סטגדיש!) לשכלול יכולות הכתיבה ושיפור היצירתיות.
“כשתתרגלו להניע את ידכם על הדף בחופשיות, תצליחו לכתוב הרבה יותר מהר.” (ג’וליה קמרון)
הקלישאה, שמתבררת שוב ושוב כאמת, משווה את הכתיבה לשריר הדורש אימון. הפיכת הכתיבה להרגל משפרת את יכולת ההבעה ומגבירה יצירתיות. הפרקטיקה הפופולרית ביותר היא “דפי בוקר”, הקדשת הדקות הראשונות של היום לכתיבה אסוציאטיבית. ההמלצה היא: למלא שלושה עמודים בכתב יד, בכתיבה חופשית, נטולת מעצורים, נטולת שיפוטיות ומתוך ידיעה ברורה שאף עין לא תשזוף את הטקסט.
אפשר למלא את הדפים במחשבות שמתרוצצות במוח ברגע נתון, בניסיונות לשחזר את החלום האחרון, בהעלאת זיכרונות או בתלונות על כך שאין מה לכתוב. המטרה היא אחת: לכתוב. כך מרגילים את המוח להימנע מביקורת על הכתיבה. התוצאה: שריר הכתיבה נעשה גמיש ומיומן, קול המבקר הפנימי נחלש והרעיונות זורמים מהראש אל הדף.
(עוד על שיטת “דפי בוקר” והמלצות נוספות לשיפור היצירתיות – קראו בספר “דרך האמן” מאת ג’וליה קמרון.)
“אני מעריך שהנוסחה שלי היא: חלום, שונות, ולא לפסוח על אף נקודת מבט.” וולט דיסני
“נקודת מבט” הוא תרגיל כתיבה שלקחתי מאימוני הכתיבה לחיים עצמם.
הרעיון פשוט וכיפי, קחו סיפור קלאסי (אגדות מפורסמות, או סיפור מסיפורי התנ”ך) וכתבו אותו מנקודת מבט אחרת, מפתיעה. לדוגמה, סיפור עקדת יצחק מנקודת מבטו של האיל. סיפור רחב והמרגלים מנקודת המבט של אחד הרודפים אחר המרגלים. סיפור שלגייה מנקודת המבט של אחד הגמדים, סיפורה של לכלוכית כפי שתספר אותו אחת האחיות. וכולי וכולי.
התרגיל הזה מעולה להשבחת הכתיבה, כי הוא מדגים כמה מרובד הוא כל סיפור וכמה הוא משתנה כאשר הוא מסופר מזווית מעט שונה.
ובחיים עצמם, כבר הורינו חז”לנו, אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. אז מדוע שלא ננסה אכן להגיע למקומו?
“דמיון חשוב יותר מידע. ידע הוא מוגבל. דמיון – אינסופי.” (אלברט אינשטיין)
“סוף אחר”. התרגיל הבא נועד לשחרר את הדמיון ולוותר על מקובעות מחשבתית, ואני משתמשת בו גם ככותבת וגם כעורכת. מהות התרגיל: כתיבת אופציה נוספת של סוף הסיפור. אם הסיפור כבר כתוב, נסו לכתוב לו סוף אחר. אם אין לכם עדיין סיפור ואתם רוצים לשכלל את המיומנות היצירתית, בחרו סיפור מוכר והתאמנו בכתיבת סוף אחר. לדוגמה, חווה לא מתפתה לאכול מהתפוח. רחבעם בוחר להיות מלך אהוב ושושלת המלכות ממשיכה, מגפת הקורונה לא נבלמה, ועוד ועוד.
“בשביל ילדים, הילדות היא על-זמנית. היא תמיד ההווה. הכול בזמן הווה. כמובן שיש להם זיכרונות. כמובן שהזמן בכל זאת נע קצת עבורם וחג המולד מגיע בסוף. אבל הם לא מרגישים את זה. מה שהם מרגישים זה את היום, וכשהם אומרים ‘כשאני אהיה גדול…’ תמיד תהיה שם שארית של ספק – איך הם אי-פעם יוכלו להיות משהו אחר ממה שהם?” (איאן ראסל מקיואן)
תרגיל “זיכרון ילדות” הוא עבורי כלי תרופויטי. גם התרגיל הזה נועד לשחרר מחסום כתיבה ולאמן את האצבעות בכתיבה זורמת. חשבו על חוויית ילדות, וכתבו אותה בפירוט רב ככל האפשר. כתבו מה היה הרקע לחוויה, מה היה הרכב המשתתפים וכיצד כל אחד מהם הגיב בסיטואציה, מה היה מזג האוויר, איך נראה החלל, מה הרגשתם אז. חיבור לילד הפנימי שבכם יעיר רגשות רדומים ויסייע לכם להבין טוב יותר סיטואציות אנושיות, וכמובן – לכתוב אותן באופן רגיש ומעורר הזדהות.
לו הייתי רוטשילד… הייתי אז בונה לי בית מאבן, בית גדול עם גג אדום, עם שלוש שורות מדרגות ליד הקיר – באחת רק עולים, בשנייה רק יורדים, השלישית לא תוליך לשום מקום. רק שידעו שזהו ביתו של גביר!” (דן אלמגור)
תרגיל הכתיבה הבא יכול להפוך בקלות לסיפור קצר (או ארוך). דמיינו סיטואציה אגדתית: התעשרות פתאומית, השתלטות חייזרים, מסע בזמן, קבלת כוח-על מכל סוג שהוא, וכתבו מה היה קורה אז: מה היה קורה אם הייתם זוכים ב-100 מיליון דולר; איך ייראה המפגש שלכם עם החייזרים; לאיזו נקודה בזמן תחזרו ואיך תתנהלו (כילדה אהבתי לדמיין שאני חוזרת לימי אברהם אבינו עם קופסת גפרורים ומצית); איך החיים שלכם ישתנו לאחר שתגלו את כוח העל שלכם.
את כל התרגילים האלה אפשר לעשות בדמיון, אבל הרבה יותר טוב לכתוב אותם.
כתיבה מהנה ומסעירה.
