היי אלוהים

אלוהים, אני מתגעגע אליך. 

אני מתגעגע להשתוקק אליך, לאהוב אותך ולסמוך עליך, לדעת שאתה תמיד איתי ומקשיב לי. אפילו כשקראתי את הקללות שלך שבפרשת “כי תבוא”, הרגשתי שאיכשהו האהבה שלך מפצה עליהן. חינכו אותי לזה.

בסוף לא הסתדר בינינו. אני חושב שהבנתי שאני במערכת יחסים מתעללת, ועזבתי. הבנתי שהשתלטת, שלקחת יותר מדי. אומנם ידעת להקשיב ולגרום לי להשתוקק אליך, אבל מגיע לי יותר: מגיע לי שלא יקללו אותי, שלא יאיימו עליי. יש כאלה שאומרים שכולך אהבה, ושמידת הרחמים היא מהותך, אבל אני זוכר טוב-טוב את מידת הדין שלך, הידועה בשם “אלוהים”.

שמעתי מחסידי הרב קוק שאתה אלוהים מיוחד במינו, ושלא צריך לחשוב על העונשים ועל הצדדים הקשים שלך. אבל בראת אותי עם מוח יסודי, ולי קשה להוציא את הקללות מהקשרן. “והיו בניך ובנותיך נתונים לעם אחר”, כך כתבת ובאופן כה ברור. ברור ומזעזע. אם אני עושה רע אתה נוקם בילדים שלי?! סליחה, אבל זה משחק מלוכלך. איך בדיוק זו אשמתם?

פעם לא היו לי אלוהים אחרים, כי כך הורית: “לא יהיו לך אלוהים אחרים על פניי”. נאלצתי לקבל אותך ככה, כמו שאתה, אבל היום אני כבר לא מפחד ממך והחלטתי לבדוק.

היום יש לי אלוהים אחרים: הטבע הוא האלוהים שלי, והמוזיקה והתנועה הן מלאכיות השרת. אומנם לפעמים גם את הטבע אני לא מבין, הוא לא צפוי ואסונותיו גובים חיי אדם. אבל נדמה לי שהמהלך שלו מחושב, הוא חייב לשרוד, ובני האדם הורסים אותו ועליו להתגונן. אבל אתה, אלוהים, אתה הרי “כל-יכול”, אז בשביל מה הקללות? למה לשתול יצר הרע בבני אדם ואז להענישם על מימוש תשוקותיהם?

יושבי בית המדרש יודעים לענות היטב על השאלה הזאת: “נהמא דכיסופא (לחם של בושה, כינוי למזון הניתן לעניים כנדבה)” הם יכריזו בביטחון. “אלוהים רוצה שנהיה בגן עדן, אלא שהנשמה תתבייש אם נזכה לחיי עולם הבא בלי לעבוד ולהרוויח זאת ביושר. על כן אלוהים שלח אותנו לעולם עם חוברת “הוראות יצרן”, כדי שרק מי שלא יחרוג מההנחיות יזכה ליהנות מגן העדן, בזכות ולא בחסד. ואלו שפשעו – דינם גיהינום. 12 שנות סבל בגיהינום עד שהנשמה תתמרק ואז תחוש בנוח לבוא בשערי גן העדן”.

ואני אוהב לשאול אותם בחזרה: מדוע הוא התחיל הכול מלכתחילה? למה לו בכלל לברוא משהו? משעמם לו?

ואז השיחה הולכת ומסתבכת. אני, יושב הקרנות, והם, יושבי בית המדרש, מבינים שהדברים נשגבים מבינתנו. אצלי מתחזקת התחושה שהאלוהים שגדלתי עליו הוא סיפור פשוט לא מספיק טוב, ואני לא יודע מה בדיוק קורה בליבו של יושב בית המדרש, אבל חוששני שהוא יוצא מבולבל מהשיחה. ואז, או שהוא מטיל ספק בדרך שהוא מכיר, או שהוא מצליח לספר לעצמו שהצד הרע של אלוהים לא דומיננטי, ממש כמו שאני חשבתי פעם.

למרות כל זאת, אלוהים, אני עדיין מתגעגע ❤️