רות בנדיקט יוצרת קומיקס תמונות מרתק ומשעשע, המציג את ניצני היציאה בשאלה של צילי.
יש מצב שהיא המציאה ז’אנר אומנותי חדש. קחו לעצמכם כמה דקות של כיף ומבט משועשע על העולם החרדי, שידוכין, מחשבות כפירה ועוד.
קישור לקובץ עם הפרקים שהתפרסמו עד כה- https://bit.ly/Hamoredet.
הפוסט שפרסמה רות כשהוציאה את הפרק הראשון:
טוב התחלנו את היום במתישהו לחמש לפנות בוקר ועכשיו למעלה ממיליון שעות של עירות ושכרון חושים אני מנסה להרדים ילד אז במקום שיטוט בפינטרסט הנה צילומים מהבוקר.
טכנית אני לא משועממת כמו שהתנוונתי לגמרי. אפילו בן ה-5 הכריז שרק ילדות משחקות בבובות. ובכלל בנות זה קקה. כשלתי כהורה אבל זה כבר היה לפני הקורונה, לא אתמם.
אקיצער הבוקר (כלומר לפנות בוקר) הסתמסתי עם חבר שתקוע במזרח ורואה למחייתו נטפליקס. כמו רבים מחברי המכירים.ות את הפרט האקזוטי הזה בחיי, החרדיות-לשעבר, הוא הניח שכל פעם שאי מי משתעל באידיש על איזה מסך זה איכשהו קשור אלי.
הוא כזה, “וואו ראיתי את ‘המורדת’ וחשבתי עליך! איזה אמיצה את!”
אני כזה – “זה לא הסיפור שלי.”
אז הוא כזה, “אבל גם את היית חרדית פעם!”
אז אני כזה, “טוב די זהו כבר אין לי כוח להסביר.”
‘המורדת’, שראיתי קצת מסרט הרקע עליה ונזכרתי למה אני לא צופה ביצירות מהז’אנר, ככל הנראה עשויה היטב ונוגעת ללב וכל מיני דברים טובים אבל היא לא הסיפור שלי.
זה לא שאני מתקטננת על המשבצת ההיסטורית הספציפית שלי, אבל קווי העלילה הגסים שלי לא כוללים חסידות, נישואים, גבר זר שנכפה עלי במיטתי, שפה אחרת או מקום לחלוטין חסר חמלה. לא יודעת מה כוללת שאר העלילה אבל די בטוחה שאף היא קשורה אלי באופן קלוש מאד.
מתמטית אני יותר קרובה לקארי ברדשואו. כי יש לי נעליים. וכי אני מקריינת את חיי בקול דקיק ומעצבן.
אז הנה פרודיההההה על כל סרטי וסדרות הז’אנר – על חרדים, חרדים לשעבר, על כל אלו שתקועים ברצף הלימינאלי שבין חרדים למה שלא.
כי מבחינתי אלו סרטי שואה ואני לא צופה בשואה. למה שואה? כי בסרטים/סדרות הללו יש נוכחות מרוכזת מאד של דמויות שכל ה-agency שלהן מושקע בשלבים שונים של שקיעה או ציפה באורח חיים שנכפה עליהן.
ואותי מעניין מה עושות דמויות שנמצאות מעבר לדבר הזה. דמויות עם עץ בחירות ענף ומורכב. לא שחור-לבן, בחוץ-בפנים, כללי הקהילה או מרד. אותי מעניין מה עושות האיילות בלילות.
אז הנה עוד לא-הסיפור-שלי אבל לפחות היא ליטאית!
