אז מי הוא ‘אני’
אני מקבל מידי יום הודעות לתיבת המסנג’ר שלי- מי אתה לייב שטארק?
והאמת?! שגם אני שואל את עצמי מי אני, אז הנה אני.
אני זוכר בעודי חרדי כשהיו שואלים אותי אם אני חרדי? (כאילו דה, מה אתם לא מבינים שהכיפה השחורה, החליפה והחולצת אלגנט הלבנה עם העט פיילוט 0.4 בכיסה הקדמי, מרמז משהו?!)
הייתי אוהב לענות לא, אני יהודי שומר תורה ומצוות.
את הרעיון תליתי בסבי הגדול, שאכן היה יהודי שומר תורה ומצוות.
החרדיות כמו שהיא מוכרת היום התחילה כשהוא כבר עבר את גיל ה17 וחצי, הוא פשוט לא ידע מה הוא, חוץ מכך שהוא היה יהודי שומר תורה ומצוות.
—–
בעבר אכן החלוקה הייתה ברורה, היה יהודי שומר תורה ומצוות והיה יהודי שאינו שומר תורה ומצוות.
יוצאי ארה”ב שמעט מבוגרים (לא להיעלב!) יזכרו שהיו יהודים שומרי שבת או לא. זהו.
למשך תקופה קצרה, (משהו כמו 40 שנה) הצליחו לשרטט קווים ולחלק את זה מעט יותר,
1) חרדי
2) דתי
3) מסורתי
4) חילוני
ברגע שמישהו חצה את הקווים, בין הקבוצות, זה התקבל בקלות.
הקווים היו ברורים, ההקצנה הייתה מטושטשת.
חרדי שהוריד את הכיפה והפסיק לשמור שבת, נהיה חילוני לכל דבר.
חילוני כדוגמת אורי זוהר שחזר בתשובה, שם כיפה והחל לשמור, נהיה חרדי לכל דבר והתקבל לתוך החברה.
כיום המצב הוא שונה,
חרדי שיוצא בשאלה (למעט מקרים חריגים) לעולם לא יהיה חילוני.
חילוני שחוזר בתשובה (למעט מקרים חריגים) לעולם לא יהיה חרדי.
ההקצנה וההתרחקות קרו בכל המגזרים, מצד אחד יש פער ברור בין דור החילוניות של קום המדינה שינק את היהדות מבית אבא ונהנה מהחוויות שבה ומהזלזול שיכול היה לזלזל בקדוש והיקר לו, לבין החילוני היום המנותק מכל ההוויה הזו.
מצד שני דור החרדיות של קום המדינה שהיו בעצם ה’שומרי שבת’ שבמדינה, שונים לגמרי מהחרדי היום שאינו יודע בעצמו להגדיר מי הוא חרדי (לכו תיכנסו לקבוצות הפייסבוק החרדיות, כשהשאלה מיהו חרדי עולה על שולחן הניתוחים: אין הגדרה! הם מחרטטים עצמם לדעת ומנסים לשרטט עוד ועוד כל אחד לפי עולמו שלו).
ההקצנה המציאותית של המגזרים השונים וההגדרות החדשות שהיהדות החרדית הציבה סביבה ובתוכה, מונעים התמזגות כלשהיא בין המגזרים.
כמות כוחות הנפש והלחימה נגד הרוח, מונעת מהיוצאים את ההתקדמות העצמית האישית שלהם. הכחשת הזהות העצמית שלהם, נוטלת את הכוחות והריכוז להם הם זקוקים עבור יציבות בדרכם החדשה.
—–
הייתי רוצה לחלק את הדברים היום מחדש, ובכך אולי להקל על אחרים, להסביר להם ולומר להם- הי, אנחנו משהו אחר וזו המיוחדות שלנו.
יש חרדי שומר תורה ומצוות ויש חרדי שאינו שומר תורה ומצוות.
יש חילוני שומר תורה ומצוות ויש חילוני שאינו שומר תורה ומצוות.
יוצא בשאלה = חרדי שאינו שומר תורה ומצוות!
חוזר בתשובה= חילוני שומר תורה ומצוות!
הזהות שלך ממשיכה אתך, לא אותה אתה עזבת.
זה בסדר לאהוב את הסממנים ואת הפולקלור שביהדות.
זה בסדר לשיר בדביקות שירי נשמה לאור נרות, תוך כדי שאתה לא בדיוק מקפיד על ‘מאכלות אסורות’ ולא דיברנו חס ושלום על הזלזול בבדיקת החסה על פי ספרו של הרב וויא.
זה בסדר לעצום את העיניים סביב השולחן ולשיר ‘קה-אכסוף’ עם גיטרות בליל שבת.
זה בסדר בפסח לאכול מצות בליל הסדר כשאתה זוכה לשיר ולקיים בפועל ‘חמץ ומצה מונחים לפניך’.
זה אתה, זה אנחנו, זה חלק מהיופי שלנו.
השילוב, החופש, עם הפולקלור והזהות היהודית-דתית-חרדית שלנו, עליה גדלנו.
אז אמור מעתה, ‘חרדי שאינו שומר תורה ומצוות’.
טוב לא באמת אני הולך לומר ככה על עצמי או מישהו מכם, זה רק היה לצורך ההגדרה וההתכנסות לקווי הזהות שלנו, כי שאלת הזהות היא השאלה הכואבת ביותר לאחד שחוצה את הקווים מהמגזר החרדי אל מחוצה לו.
נ.ב.
כל זה בשונה מחוזר בתשובה, שהוא נכנס לתוך עולם מלא כללים וקבוצות וזרמים וקהילתיות, שם הוא לא יכול לחשוב על הזהות שלו, אלא פועלים לייצר לו אותה. יחד עם זאת לעולם כמעט לא יקבלו אותו, בדיוק מהסיבה שאמרנו, עבור החרדים הוא סך הכול ‘חילוני שומר תורה ומצוות’.
