מהפלג הירושלמי ללב הקונצזוס הישראלי
כאשר מסתכלים על רשימת ההישגים ותחנות החיים של ריקי רוטר, קשה להאמין שמדובר באישה אחת, בת 25 בסך הכול. ריקי, כיום מתגוררת בבת ים, בזוגיות מאושרת עם בת זוג תומכת, עובדת על סרט הגמר שלה, בעלת עסק משגשג לשיווק מבוסס וידיאו ושבאמתחתה פרסים רבים ועשרות לקוחות מרוצים, גדלה בקהילה סגורה במשפחה השייכת לפלג הירושלמי, החלק היותר קיצוני של הציבור הליטאי. בחודש יולי 2023, באומץ אופייני ובביטחון, טיפסה ריקי במדרגות הבית המפורסם בישראל, בית “האח הגדול”.
ריקי תמיד הייתה דעתנית וסקרנית, כבר כילדה, מהוויכוחים שניהלה בסמינר, דעותיה החריגות הובילו לבסוף להרחקתה, ועד לכיתת הסטודנטים בבית ספר לקולנוע “מנשר” וללו”ז עמוס בפרויקטים מגוונים. מסלול חייה החל ביציאה חשאית מהבית, שוטטות ברחוב, שירות משמעותי במג”ב ושיחה מכוננת עם אביה. “המשפחה שלי לא מקבלת אותי בגלל שאני לא דתייה, לא בגלל שאני לסבית”, היא מבהירה ונזכרת בשיחה ההיא: “אבא שלי אמר לי ‘אם זה נכון מה שמספרים עלייך, את תלכי ישר לגיהינום. ואני כל כך אוהב אותך שאני מאחל לך שמחבל ירצח אותך, כי רק כך את תזכי להגיע לגן עדן'”.
במילים אלו נפרד ממנה, מהבת שעימה היה לו קשר מיוחד וקרוב.
ריקי לא הפנתה את ראשה לאחור, ובביטחון עצמי ובשמחת חיים אופיינית החליטה ללכת בעקבות ליבה ולהיצמד להוראותיו של היצר שניקר בה תמיד. יצר הסקרנות. ביקשנו ללכת מעט אחורה, לברר ממתי הרגישה את הסקרנות הבוערת הזאת. לדברי של ריקי, זה היה טבוע בה תמיד. “השונה עניין אותי, לאו דווקא החילונים. חסידים, לצורך העניין, עניינו אותי מאוד. הייתי הולכת לטישים. אבל לא רק קבוצות ששונות מהפלג עוררו אצלי סקרנות ועניין, הייתי עוצרת ליד לוחות המודעות, קוראת הכול, הייתי מתפלחת ל’צומת ספרים’ בקניון ובולעת ספרים. הייתי מוצאת עיתונים שנשארו תחובים בין הכיסאות לחלון, וקוראת. לא חששתי לשאול שאלות. פעם אחת שאלתי את המורה שלי, למה היא אומרת על בן גוריון ‘יימח שמו וזכרו’, והיא אמרה לי לעוף מהכיתה. הייתי סקרנית יותר מכל ילדה אחרת בכיתה, ובפער עצום”.
הסקרנות העצומה של ריקי לא עמדה בסתירה לאמונתה ולתחושת הקשר העמוק שלה עם הקהילה, עם המשפחה ועם אלוהים. “אומנם הייתה לי איזו פנטזיה להיות חילונית, אבל גם ידיעה ברורה שזה לא יקרה לעולם”, היא נזכרת. “הייתי בטוחה שהמשפחה שלי תקבל את זה מאוד קשה ובהחלט לא רציתי למוטט אותם. אבל לא רק זה, גדלתי בבית חרדי-אליטיסטי במלוא מובן המילה. החינוך היה מתבדל ומתנשא, כל מי שהוא לא משלנו הוא פסול. והחילונים – בכלל, הם ריקים, בהמות. ואני, כילדה, יישרתי קו עם התפיסה הזאת. אבל גם באמת האמנתי בכל ליבי. אפילו חילול השבת הראשון שלי נבע מאמונה, באחת השבתות היה מאוד חם ואני הדלקתי מאוורר מתוך מחשבה שאלוהים ודאי לא רוצה שבשבת אסבול מהחום”.
במשך שנים ריקי חשבה שהיא תינשא לבחור חרדי “מודרני”, ושתגור רחוק מהוריה ותוכל לנהל אורח חיים פתוח יותר, וזאת מבלי לפגוע במשפחה. אולם עם הזמן הספקות הלכו וגברו. ביום שהיא הורחקה מהסמינר, קצת לפני גיל 18, הוריה דיברו ביניהם על הצורך לחתן אותה בהקדם, וריקי הבינה שעליה לעזוב את הבית לפני שיהיה מאוחר מדי.
היא ארזה מעט חפצים ועזבה את הבית, נחושה לבחור לעצמה חיים חדשים, טובים יותר.
שירות משמעותי, עסק משגשג וגיחה לאח הגדול
החוץ לא האיר לה פנים, אבל ריקי הייתה נחושה. היא הכריחה את צה”ל לגייס אותה לשירות משמעותי, התקבלה למג”ב, למרות נתוני הפתיחה הלא-מאוד מרשימים, והצליחה. שם, חמושה ביוזמתיות ובביטחון עצמי פילסה את דרכה, נעשתה צלמת צבאית, הייתה חיילת מצטיינת, וכשהשתחררה מיהרה לנצל את שלל המיומנויות שצברה בצבא ופתחה עסק לצילום ולעריכה, בד בבד עם לימודי קולנוע במכללת “מנשר”. העסק הלך וגדל במהירות וריקי נעשתה יזמית מבוקשת, כל זאת תוך כדי הגשות של סרטים ותסריטים ללימודים, בניית זוגיות עם אנה ומציאת משפחה חלופית, עוטפת ואוהבת. העשייה המגוונת והייחודית שלה, המוניטין המקצועי שצברה וקהילת האוהדים ההולכת וגדלה שלה צדו את עיני מלהקי תוכניות הריאלטי ולאחר מסע שכנועים ריקי הצטרפה לדיירי בית “האח הגדול”, תוכנית הריאלטי מהנצפות ביותר בישראל.
לריקי חשוב להעביר מסר חד ליוצאים וליוצאות: “אל תשבו ותחכו להזדמנויות, הן לא ייפלו עליכן. אל תפחדו ליזום, לדבר, להציע, ליצור, אפילו להתנדב. תיצרו קשרים ותטפחו אותם. אף אחד לא יפרוס לכם שטיח אדום, רק אתם תעשו את זה בשביל עצמכם!”
