יזכור
ג'ו ניסילביץ'
"יהוה הושיעה, המלך יעננו ביום קראנו", במילים אלה, מתוך פרק בתהילים שמלמלתי יחד עם חבריי לכיתה בבית ספר חב"ד, הסתכם היחס המועט שלי כלפי יום הזיכרון. יום שמוקדש לזכרם של חללי מערכות ישראל שנפלו תוך שהם מגינים על הארץ הקטנה שלנו.
שמי ג'ו (יוסף יצחק), בן בכור למשפחת ניסילביץ' בקהילת חב"ד בצפת. בבית הוריי היחס ליום הזכרון היה אמביוולנטי. לא היה מקובל לעמד בצפירה, גם לא דיברו על כך בבית, אבל לא מתוך תחושת זלזול, זה פשוט היה מעין טאבו. אני זוכר את עצמי סוגר את החלונות בזמן הצפירה – לבקשת אימי, ואת כל בני המשפחה מתיישבים על הספה, וקוראים יחד מספר פרקי תהלים, עד לסיום הצפירה.
חיי היו במתכונת של דת-אלוהים-שאלות, עד שעזבתי הכול ויצאתי בשאלה. התגייסתי לצבא, ושם עברתי שינוי משמעותי ומרחיק לכת בחיי: שירתי ביחידה חילונית מעורבת. ביום הזיכרון, כמובן, כבר עמדתי עם כולם בצפירה, שרתי "התקווה" בעמידת דום עם המקהלה הצהלי"ת, משפחות שכולות, קצינים, בכירים ומפקד הבסיס שבאו להשתתף בטקס לכבוד היום המכונן. במקביל, למדתי על בשרי שהמציאות בעולם מורכבת מכפי שחשבתי עד אז מנקודת מבטי, כילד/נער מתבגר במשפחה דתית. גיליתי שיש משמעות גדולה לצפירה הזו עבור אנשים שחיים עם אובדן גדול, עם חור ענק שנפער בליבם ביום בהיר אחד.
בחנוכה שלאחר אותו יום זיכרון ראשון בצה"ל, הרגשתי דחף פנימי לעשות משהו מיוחד לכבוד החג, משהו ששייך למסורת שעליה גדלתי. התקשרתי לידידה טובה והצעתי לה שנלך להדליק נרות חנוכה אצל משפחה שכולה. באתי לעשות שמח, אך מה ששמעתי שם שבר את ליבי לרסיסים.
האובדן שהכרתי עד אז היה פטירתו סבא שלי, שכל כך אהבתי, ובהמשך, גם פטירה של ילד צעיר שהיה חניך שלי במסגרת ישיבתית, אבל רק במפגש עם המשפחה השכולה הבנתי עד כמה קשיים חיי המשפחות האלה, זה עולם אחר.
מנקודה זו ואילך החיים שלי השתנו. הבנתי שאם משפחה יכולה לספוג אובדן גדול כל כך, ולבחור להמשיך הלאה, כנראה שלבחירה בחיים ולמשמעות יש קשר ישיר, ללא צורך לחפש חיבור מיוחד לאלוהים. עם זאת, יש משפחות שכולות שחייהן נעצרו שם, באובדן ובאבל. ההבנה הקשה הזאת הוציאה מתוכי חמלה ואנושיות מהנקודה הכי עמוקה בנפש, והתובנות הולכות איתי גם כיום, 4 חודשים אחרי השחרור מצה"ל.
לסיום, אשתף אתכם באמרה שצוטטה בשם יוסף טרומפלדור: "יש שעה ואדם נמשך לרעהו, ורוצה לגלות לו את כל נשמתו, ולשפוך לפניו את כל יגונו, ולהשיח את שמחתו וחלומותיו ותקוותיו. אבל הן, יש שעה ואדם רוצה להתבודד ולהצטנף דום יחד עם יגונו הגדול."
יהי זכר הנופלים ברוך.
שלכם, ג'ו.
