שמי מוטי, גדלתי בבני ברק בשיכון ויז’ניץ, התחנכתי בישיבות ויז’ניץ וכשהקמתי משפחה עבדתי כרבה (מורה) בקהילה. לימדתי קריאה לילדים בגיל הרך והייתי אחראי על פעילויות שונות לילדי הקהילה.
בגיל 23, אחרי הרבה לבטים החלטתי שאני מתגייס לצה”ל. המחשבה קיננה בתוכי עוד כשפגשתי את השכן שלי- חסיד ששירת בצה”ל. שמעתי ממנו המון סיפורים שריתקו אותי וגרמו לי לחלום על החיים בצה”ל. את הצבא הכרתי אך ורק מתוך העיתונות החרדית המציגה את צה”ל בפרספקטיבה פחות טובה, אבל סיפורי הגבורה שתוארו שם ריתקו אותי, והרגשתי שמשהו מושך אותי להיות שם, וככה נרקם בתוכי החלום להתגייס ולהיות קצין.
ידעתי שהדרך לא הולכת להיות פשוטה במיוחד עבור חסיד מלמד בחיידר ולהחליף את הכובע והחליפה במדי צה”ל ירוקים. הקהילה לא אוהבת את זה וגם לא המשפחה. לא היתה לי ברירה ונאלצתי להציג את הגיוס שלי כגיוס בכפייה.
הייתי אחרי חמישה חודשי השתמטות, יצרתי קשר עם כמה חברים ובתיאום עם המשטרה הצבאית באו לעצור אותי באמצע הלילה. למחרת כבר התייצבתי במשפט אצל סא”ל בתל השומר. כשאמרתי לשופט שאני רוצה לשרת ולא להיות משתמט יותר הוא הסתכל עליי בזלזול ולא הבין מה אני עושה צחוק ברגע כזה רציני וגזר עליי 20 ימי מחבוש.
כששאל אותי אם יש לי משהו להוסיף, סיפרתי לו על הקושי להתגייס מרצוני כביכול, ועל כך שיזמתי בעצמי את המעצר הזה. הפעם הוא הסתכל עליי בתדהמה והמיר לי את המחבוש בפועל למחבוש על תנאי.
בהתחלה שיבצו אותי לבינה בירוק – המסלול החרדי בחיל מודיעין. כשרציתי לצאת לקצונה, הרב הצבאי – מי שאמור לחתום על הטפסים – שלח אותי להערכה פסיכולוגית אצל אדם חרדי המקורב אליו.
למה הייתי צריך הערכה פסיכולוגית? גם אני שאלתי את השאלה הזאת אבל מסתבר שעצם הרצון לחיות מחוץ למסגרת החרדית מעידה שמשהו לא בסדר איתי וצריך לתת לפסיכולוג להחליט מה קורה איתי. כשלא הסכמתי ללכת ליותר מפגישה אחת הרב חתם שהוא לא ממליץ ולא יצאתי לקצונה.
עזבתי את המסלול החרדי ועברתי ליחידה אחרת ולתפקיד חדש במסלול הכללי עם מפקדים שהאמינו בי ועזרו לי לצמוח ומשם המשכתי לנסות לצאת לקורס קצינים. קיבלתי סירוב חמש פעמים נוספות ממגוון סיבות. פעם אחת כי העברית שלי לא טובה, פעם נוספת כי בדיוק יש קיצוצים ואז לא היה תקן ועוד ועוד…
בסופו של דבר בכירים לשעבר התערבו בתיק שלי ויצאתי לקצונה ברגע האחרון. מזל טוב קיבלתי אישור חריג.
אני ממש זוכר את הרגע הזה. המפקד שלי בא אליי ועדכן אותי שאני יוצא לקצונה, ופשוט לא האמנתי לו, הייתי בטוח שמדובר בטעות, חשבתי שאני בחלום, אפילו ביקשתי ממנו שלא יספר לאן יצאתי כי בטח אגיע לשם ויגלו שזאת טעות ואני חוזר ליחידה. אבל מתברר שזה לא טעות ולא חלום וסיימתי קורס קצינים בגאווה.
לא קלה הדרך אך אין דבר העומד בפני הרצון!
המשך השירות שלי היה כקצין בחמ”ן בתפקידי רכש ולוגיסטיקה ואת התפקיד האחרון שלי ביצעתי במנהלת גבולות ותפר, תפקידים מעניינים ועבודה מרתקת ומתגמלת. השתחררתי בסוף ספטמבר האחרון בדרגת סרן לאחר שמונה שנים וחמישה חודשים בשירות חובה וקבע שעיצבו אותי והשפיעו עליי בכל תחומי החיים.
את התלאות שאני עברתי בדרך אף אחד ואחת לא יצטרכו לעבור יותר. זרוע המדיניות של יוצאים לשינוי יצר מהפכה בצה”ל ובשנה האחרונה צה”ל הכריז על רפורמה לפיה כל בוגר ובוגרת החינוך החרדי זכאים לאותן זכויות שמקבלים במסלולים החרדיים.
ולא זו בלבד אלא שהוקמה תוכנית מיוחדת כדי להבטיח שכל בוגרות ובוגרי החינוך החרדי יממשו את זכויותיהם בצבא משלב הגיוס ועד שלב השחרור בכל מסלול שיבחרו לשרת, במסלול חרדי או במסלול כללי.
שם התכנית הוא “יוצאים לצבא” ואני קיבלתי את ההזדמנות להוביל ולתת מענה בדרך שנוכל לעזור לכל אחד ואחת באופן פרטני עם צוות שלם ששם לתמוך ולתת יד. אני שמח שזכיתי להיות הרכז שמלווה אתכם בתחושת שליחות בדרך הכי טובה שתבחרו.
החזון שלי הוא שכל יוצא או יוצאת החברה החרדית שיקבלו החלטה להתגייס לצה”ל יוכלו לבחור את המסלול המתאים עבורם, ושהשירות שלהם ישמש כמנוף לצמיחה והצלחה.
