איך אפשר לזקק בכמה מילים, אותיות ושורות – סופת טייפון קטנה שתפסה לה מקום של כבוד אצלי בלב? איך תדע המאבטחת האדישה בכניסה לאוניברסיטה שהכרטיס התכול, זה שמתנוססת עליו תמונה שלי בגאווה ושכתוב עליו באותיות של קידוש לבנה: “איידי פרידמן היא סטודנטית באוניברסיטת תל אביב” הוא כרטיס הכניסה שלי לגן עדן?
איך אפשר להסביר במילים פשוטות על מה ולמה נפערו עיני העגל המשתאות שלי, אל מול בקשתו המפורשת של המרצה הראשון בשיעור הראשון לשאול שאלות? אולי זה כי תמיד ידעתי שאסור לשאול שאלות, גם לא בלב. ומולי, עמד איש, בטוח בעצמו, המערכת בכבודה ובעצמה, כשהוא מבטיח תוספת נקודות לשאלה הטובה בשיעור.
סופת הטייפון הזו לא שככה מעולם.
היא ואני ניהלנו מערכת יחסים אל מול כל אותם מיליוני יהלומים של ידע שהתרוצצו שם בכיתות, במסדרונות ועל כרי הדשא והספסלים. לצד החתולים של הפקולטה למשפטים. לקח לי שלושה סמסטרים כדי להבין שבמצבי הנוכחי לא אוכל להמשיך ללמוד. אני והסופה שלי ארזנו את התיק עם היהלומים שאספנו שם, אמרנו יפה שלום והלכנו לחפש את עצמנו בעולם הזה.
היום אני כבר לא אותה נשמה אבודה, הסופה הפכה אותי למחוספסת ומנוסה. יודעת המון בעצמי ולא נאלצת לחפש תרגומים והסברים בוויקיפדיה לכל מילה שניה שאני שומעת. כבר לא שואלת שאלות מביכות על דברים שהייתי אמורה לדעת בגיל 12, והסיכוי שנצליח לנהל שיחה הגיונית מבלי שתבינו בשנייה הראשונה שפעם הייתי חרדית, גבוה למדיי.
אינספור מחשבות ותובנות, הביאו אותי לרצות להתנדב ולתת יד ליוצאים ויוצאות הנמצאים בדיוק בנקודה הקריטית הזו של “להתחיל את החיים מאפס” בגיל 20 פלוס, נקודה בה הייתי עד לא מכבר.
ובתוך התובנה הזו השתלבה בר, יועצת ההכוון של יוצאים לשינוי עם הצעה מפתה: “איידי, בואי נגשים לאנשים חלומות”. לפעמים זה הרגיש כמו קרב אבוד מראש כי מי כמוני מכירה את צלחת הפטרי, מרופדת במצע הקולות – “את, לא!” – עליה גדלנו, בנות ונשים, אי שם בחברה החרדית?
בעוד הגברים מברכים בכל בוקר “ברוך שלא עשני אישה” אנחנו מסתפקות ב:”ברוך שעשני כרצונו” וזה, אולי תמצות של כל ה-“את לא: יכולה/מסוגלת/צודקת/עצמאית/חזקה… את פשוט לא”.
הפרויקט #מדברים_ביזנס תופס מקום מכובד מאוד בחיי. הוא חושף את היוצאים והיוצאות להזדמנויות התעסוקתיות שיש היום. מאפשר לחלום, להבין ולהכיר לעומק את המקצועות המגוונים בהם משתלבים היוצאות והיוצאים. כשאני מראיינת אנשים שגדלו בחברה החרדית, פרצו את החומות והגבולות ומשתלבים היום בתחום עיסוק משמעותי וממלא בחייהם אני חושפת את היוצאים למנעד רחב של מקצועות ומספרת להם שאנחנו כאן ואנחנו אפילו (רח”ל) מצליחים.
לבד קשה לחלום, להבין ולהכיר את הזדמנויות למקצועות שיכולים להוות מקפצה לחיים טובים, משמעותיים ומלאי סיפוק והגשמה. ביחד אנחנו כוח אדיר, של חשיפה, ידע ועזרה הדדית.
וכך אני אוספת אותנו, פנינה לפנינה ושוזרת אותו לכדי ענק יפהפה מרשים ויוקרתי. סופת הטייפון הזו לא שככה מעולם והיא הכוח המניע שלי היום עבור מי שצריכה חלום ושביל סלול ללכת בו.
ברוך שנעשיתי אישה!
