אני בולעת אנחת אכזבה קלה ומנסה שוב ושוב לכתוב בגוגל דרייב ובשורת החיפוש במחשב שלי את המילה פסח. דבר שבשגרה בשבילי הוא כשאני באה לכתוב למדור על נושא כל שהוא, לפשפש קודם כול בקרבי המחשב העתיק והאהוב שלי, זה ששומר לי בקנאות אין-ספור מילים, סיפורים ורגעים, ושתמיד יודע לשלוף לי את מה שאני הכי זקוקה לו באותו הרגע.
אז אני מנסה שוב ושוב בגרסאות שונות: ליל הסדר; אפריל; פסח, ומסלימה למילים מאוד ספציפיות שהן הכי פסח עבורי. החל במצה שמורה וכלה בקניידלך ולוקשען, הלא הן אטריות הביצים המטריפות, שהן למעשה חביתיות דקיקות על בסיס ביצים וקמח תפו”א. מכינים אותן בדרך כלל כבסיס לבלינצ’עס פסחי ושמנמן, אבל בעת הצורך הן נפרסות למעין אטריות רחבות והופכות את מרק העוף של ליל הסדר למשהו ששווה למות בשבילו.
וכלום. נאדה. גורנישט.
חוץ מסידור עבודה עצוב מאוד משנת 2017, שבו ביקשתי לעבוד בליל הסדר, לא נמצאה אפילו פסקה קטנה על פסח. אפילו לא שיר קטנטן.
משפט.
הייקו.
כלום.
ואז הבנתי. אני פשוט מפחדת פחד מוות מהחג הזה. החג הארוך, החגיגי, המשפחתי והכל כך מחייב הזה שאני בורחת ממנו כמו מאש, בורחת מהארץ כשאפשר, וכשלא – מטביעה את עצמי בעבודה.
אומנם בתור היהודייה הכשרה והגלותית שאני, כל החגים מטרגרים אותי במידה זו או אחרת, והם כולם מותירים אותי בודדה, תלושה ואבודה, אבל מפעם לפעם אני מרימה ראש ונלחמת בחזרה כדי לזכות בשביב של חדוות חג. פעם בכמה שנים אני מעיזה להגיח להורים בפורים, או בחג אחרון של סוכות ואפילו משתתפת באופן פעיל בערב לביבות בחנוכה (כשאני לא בורחת לסיני אהובתי),
אבל עם פסח אף פעם לא התמודדתי. פשוט ויתרתי על החג הזה מתישהו.
איך ומתי זה התחיל, אני לא ממש זוכרת.
בעצם, עולה בי משהו,
זיכרון עמום ועגום שלי בליל הסדר הראשון שלי לבד לאחר הגירושין והגירוש מירושלים ומהמשפחה ומאלוהים ומעצמי, משוטטת סהרורית בחוף הכי דרומי באילת, מחזיקה בקבוק בירה ביד ומתריסה כלפי שמיא, בוכה ומקללת את יום היוולדי ואת החגים הטיפשיים ואת הבחירות המחורבנות שלי, ובעיקר את הרגשות העזים שהחג הזה מוציא ממני.
וזהו. מאז, פסח הוא חור שחור בלוח השנה ואני מדלגת עליו בתקיפות כבר 13 שנה.
רוב הזמן, סיני קיבלה אותי אליה באהבה, והיו גם יוון וגרמניה ואיטליה, או סתם חופים נטושים באילת וים המלח. הכול, רק לא להתמודד עם הזיכרונות ועם הלבד ועם החלומות על ליל סדר מלא במשפחה וחברים.
הייתה שנה אחת, כמדומני, שבה אספתי בתקיפות כמה חברים וכתבתי תפריט חדיש ומחודש משלי לליל הסדר, והיו כמובן הרבה אלכוהול וסמים וציניות מרירה. ליל הסדר ההוא נגמר בספה שרופה, וקומץ החברים שהיינו התפזר לכל עבר.
ומאז לא ניסיתי שוב.
אולי הגיע הזמן באמת.
והנה, פלא פלאים שכזה,
עודני מסיימת לכתוב ולהרהר ואמא מתקשרת אליי בקול נמרץ לוודא שהשנה אני מגיעה כמו כולם לליל הסדר.
אני. כמו כולם.
ולרגע אחד מתוק כבו כל הקולות בראש שלי והיינו רק היא ואני בעולם.
ונתתי לה את מילתי.
ואני לא מתחרטת לרגע.
זה לא יהיה פשוט. מצב טוב שאתחרט.
אבל אולי לא.
ורק בשביל האולי ומיליון האבנים הקטנות שהידרדרו מעל ליבי אני מוכנה שוב לפרוש ידיים ולתת לשמש, לאור ולטוב ללטף את פניי.
הפסח הזה אני בת חורין.
משוחררת מהשיעבוד לכאב.
לעבר.
הללויה.
ולענייננו: מתכון לסיר דגים טריים ברוטב עגבניות חמאתי, עם פול ירוק וטרי ומיני קניידלך, שאני גאה בו מאוד, מאותו ליל סדר כאוטי.
הקניידלך כאן קטנטנים. הם מושאלים מסיר המרק לסיר הדגים ומשמשים על תקן ניוקי או כופתאות שסופחות את כל הטעמים של התבשיל.
מצרכים לסיר בינוני, 4–5 מנות:
לתבשיל הדגים:
כ-5 עגבניות בשלות
3 שיני שום
פלפל ירוק חריף, אם אוהבים
פילה דג ים לבן טרי, כמספר הסועדים (מוסר, לברק או דניס יהיו מעולים)
כ-400 גרם פול ירוק טרי וקלוף
30 גרם חמאה
2 כפות שמן זית
מלח ופלפל
לקניידלך:
180 מ”ל מים רותחים
כפית שמן קנולה
3/4 כוס קמח מצה
חצי כפית מלח
פלפל שחור או לבן לפי הטעם
ביצה אחת גדולה
רבע כפית אבקת אפייה
הוראות הכנה:
מתחילים עם הקניידלך:
מערבבים בקערה מים רותחים, שמן, קמח, מלח ופלפל, ומצננים כ-10 דקות.
מוסיפים את הביצה וטורפים היטב. שמים במקרר לחצי שעה.
בינתיים מכינים את התבשיל:
טוחנים את העגבניות בבלנדר מוט יחד עם שיני השום והפלפל החריף (מי שאוהב).
בסיר רחב ושטוח ממיסים את החמאה, מוסיפים את שמן הזית ומביאים לרתיחה קלה.
יוצקים לסיר את העגבניות הטחונות ומביאים לרתיחה. לאחר כמה דקות מנמיכים את האש.
מתבלים במלח ופלפל ומוסיפים את הפול.
אם הרוטב מצטמצם מדי, אפשר להוסיף מעט מים.
אחרי כרבע שעה מוסיפים את הדגים, מכסים את הסיר ומבשלים על אש קטנה.
בינתיים מרתיחים בסיר אחר מים עם קצת מלח. מוציאים את עיסת הקניידלך מהמקרר, ובידיים רטובות יוצרים כדורים קטנטנים.
מבשלים את הכדורים במים כ-7 דקות, עד שהם צפים, ומוציאים אותם ישר לתבשיל הדגים.
נותנים להכול לבעבע יפה כחצי שעה בתוך הרוטב.
זהו. בתיאבון וחג שמח, טעים ונעים באשר תהיו.
