הרב ישראל פרנקל (45) עזב את החברה החרדית וכעת הוא חלק מהקהילה הדתית. משפחתו, כולל שבעה מילדיו, ניתקו עימו קשר בעקבות עזיבתו. היום, יותר מתמיד, הוא מבין את חשיבות קבלת האחר כפי שהוא וללא תנאי, ודאי כשמדובר בבן משפחה. “כשיצאתי מהעולם החרדי המשפחה שלי נידתה אותי. ניסיתי לחדש את הקשר פעמים רבות. לצערי, ללא הצלחה”.
חוויית יציאה כפולה וחוזרת
ישראל נשוי בשנית ומגדל את בנו ושישה מילדיה של אשתו. הדרך שעבר סייעה לו להבין לעומק את חשיבות שמירת הקשר עם הילדים, גם אם הם לא הולכים בדרכם של הוריהם. “יש לי ילד שיצא מהחברה החרדית, וששת ילדיה של אשתי אינם דתיים. לפחות כרגע. כולם גרים איתנו באותו בית, וכך אני חווה על בשרי מה חשים הורים חרדים במצב דומה. אי אפשר לזלזל במשבר ובקושי כשכל מה שניסית לבנות בבית ועם הילדים מתפורר לנגד עיניך. בד-בבד, אני מבין גם ההרגשה של היוצאים, כי גם זאת הייתה חוויה אישית שלי. וכך, שוב ושוב אני שואל את עצמי, ‘איך יכול להיות שבני משפחתי שונאים אותי כל כך, מה כבר עשיתי? הרי בסך הכול פעלתי באופן שאני מאמין שיעשה אותי בן אדם הכי טוב שאני יכול להיות… לצערי, אין לי קשר עם הילדים החרדים שלי מנישואיי הראשונים, בשל ניכור הורי שנעשה להם. אני יודע היטב מאיפה זה מגיע, החברה והרבנים עשו להם שטיפת מוח, והם מסתכלים עליי כעל אדם מסוכן”.
לבחור באהבה – למרות הכול
“היציאה מהדת, של הילדים שלי ושל אשתי, הפגישה אותי שוב עם העוול שנעשה לי כשהמשפחה שלי, וכל האנשים שהיו חבריי במשך יותר מעשרים שנה, ניתקו איתי קשר. יכולתי לכעוס עליהם, אבל אז הייתי כמו אלו שפגעו בי. בחרתי באהבה כי ילדיי קשורים אליי לא משנה מה, ועל כן מגיעה להם אהבה עד כלות הנפש”.
“לפני כמה חודשים הבת השנייה של אשתי יצאה מהארון, וכאדם נאמן לתורה היה לי בזה קושי, אבל לרגע לא נתתי לזה לפגום באהבתי אליה. מהיציאה שלי מהעולם החרדי למדתי איך אמורה להרגיש אהבה אמיתית, מה המהות האמיתית של קשר בין הורים לילדיהם ומה טיבה של חברות אמיתית. עם השנים למדתי עוד ועוד, וכיום לא רק שאני אוהב את היוצאים הפרטיים שלנו מכל הלב, אני מכבד אותם ואת ההחלטות שלהם”.
ללמוד מהתהליך של הילדים
“בעקבות היציאה מהחברה החרדית והעוול שנגרם לי, התבשלה אצלי התובנה שעליי לאפשר לכל אדם להיות מי שהוא. אני יצאתי כי הרגשתי שהיו טעויות בדרך שבה חייתי ושהדרך הזאת לא הולמת את האמונה שלי. הילדים היוצאים עוברים תהליך דומה. אין לי ספק שכל מה שהם עושים מוביל אותם להיות אנשים כנים יותר, בעלי אמונה חזקה ומידות מתוקנות. בדיוק כמוני, הם שואפים לחיות חיים ערכיים מתוך חשיבה ודיוק. לכן הם מסבים לי נחת רבה יותר מאשר אילו היו מקפידים לשמור על ציווי זה או אחר רק כי למדו זאת בבית הספר. הלמידה שלי מהתהליך שלהם התגבשה למסר שאני רוצה להעביר להורים לילדים יוצאים. המסר אינו ‘קבלו את הילד שלכם ללא תנאי’, זה עניין בסיסי, וגם לא ‘כבדו כל אדם לפי אמונתו’ כי גם זה בסיסי. המסר שלי הוא לנסות ללמוד מהילדים על הדרך שלנו, ההורים, כי אם הילדים נוטשים את דרך החינוך, אפילו במעט, יש לזה סיבה. הייתי טיפש אם הייתי חושב שאני מושלם ויודע-כול. התהליך של הילדים יכול ללמד אותנו, ההורים, איך לשפר את המידות שלנו, ומזמין אותנו לברר את האמונות שלנו, את ההבנה שלנו בתורה ובאיך להיות אדם. אם נעבוד יחד, לכולנו יצמח מכך רק טוב”.
