שיר מסף הארון

בִּנְסִיעָה הַבַּיְתָה אֲנִי נִזְכָּר בְּשִׂיחַת סָלוֹן

עַתִּיקָה וַאֲגָבִית כְּשִׂנְאָה. הִיא הִפְטִירָה 

“הַהוֹמוֹאִים הָאֵלֶּה, בָּא לִי

לַהֲרֹג אוֹתָם”

וַאֲנִי קָבַרְתִּי

אֶת הַהוֹמוֹ

עוֹד כַּמָּה מַרְתְּפֵי אֵימָה

פְּנִימָה

בְּתוֹכִי 

 *

הָיִיתִי רוֹצֶה לְהַעֲבִיר פַּטִּישׁ דֶּרֶךְ כָּל הַמְּנוֹרוֹת הַחִוְּרוֹת שֶׁל הָרַכֶּבֶת,

לִקְרֹעַ אֶת הַבְּגָדִים בְּאֶמְצַע הַבַּיִת,

תִּפֹּל פָּרָה עַל שֻׁלְחָן הַחַג               

יִשְׂרְפוּ הַנֵּרוֹת אֶת הַמַּפָּה, יִּשָּׁפֵךְ הַיַּיִן –

אוּלַי אִמָּא תִּזָּכֵר

שֶׁהָאֲסוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים עוֹד לְפָנֵינוּ

וְרָאוּי לְהַצִּיל אֶת שֶׁעוֹדֶנּוּ חַי.  

ב. אני מצטער

אֲנִי מִצְטַעֵר

אִם לֹא לַזֶּה צִפִּיתֶם

כְּשֶׁכְּתַבְתֶּם בְּרָכָה, הֶעֱנַקְתֶּם מַתָּנָה, הֶעֱלֵיתֶם

לַתּוֹרָה

כְּבָר בַּחִיּוּךְ מִבֵּין שִׁנֵּי בַּר מִצְוָה

הִבְהֲבָה אַזְהָרָה

אֲנִי פּוֹחֵד מֵהָעֵינַיִם שֶׁלָּךְ, אִמָּא

פּוֹחד מֵהַיָּד שֶׁסָּבְתָא תִּפְצַע

תּוֹךְ כְּדֵי תְּפִירָה

אֲנִי מִצְטַעֵר לְגַלּוֹת שֶׁהַמִּפְלֶצֶת

גָּרָה אִתְּכֶם בַּבַּיִת,

יְשֵׁנָה אִתִּי

בְּאוֹתָהּ מִטָּה.