הספקות באמונה הם חלק בלתי נפרד מתהליך היציאה בשאלה, בעיקר בשל ראיית העולם החרדית בה חונכנו. תפיסת עולם מורכבת ועשירה שדווקא מתוכה מברר היוצא, אבי תפילינסקי את האמונה החרדית, בשפה משותפת עם האדמו”ר מאמשינוב- רבי יעקב אריה מיליקובסקי, ומספק לנו הצצה נדירה אל סוכתו של האדמו”ר ודבריו אל היוצא שמתפרסמים אצלנו לראשונה
“יש דברים שאני לא מעז אפילו לסדר אותם לכדי מחשבה מסודרת, הפחד מלנגוע בהם, החשש שמא שמא אאבד את שארית אמונתי לגמרי, זה מלחיץ, ומכביד עלי כבר שנים על גבי שנים. עד… שקרסתי, נפשית, פיזית, וגם מנטלית.
עכשיו, אחרי שקרסתי, אני לאט לאט אוזר אומץ, לנסות לסדר את המחשבות, את ההרהורים, הספיקות, לנסות להסביר בעיקר לעצמי את הקונפליקטים, ההצפות הרגשיות. אני מנסה, לא ברור שאצליח, אבל אני יודע שאם אצליח, אז לפחות בנושא הזה, המוח יירגע, ינוח, ואתו גם הלב”
במילים אלה פותח אבי תפילינסקי את מכתבו לאדמו”ר שהתפרסם בגלל סדר יומו המיוחד- מאריך מאוד בהכנות לתפילה ולקיום מצוות ולעתים השבת שלו מסתיימת רק ביום ראשון. איש מפתח בקהילה החרדית שמתייחס לראשונה לספקותיו של היוצא בשאלה ולתהליך אותו הוא עובר. לא כמנודה, לא כ’אחר’- אלא כחסיד החרד מרבו, והרב החרד מאימת השכינה.
ניכר כי נקודת המבט של התלמיד השואל הינה בוסרית כיאה למי שאך יצא מהקהילה החרדית, אבל כעבור 6 שנים בחר לערוך ולפרסם את השיחות כצורתן, אופי הכתיבה שבחר מעניק לקורא תחושה כאילו הוא אתם בחדר, מאזין, צופה, וגם מעורר השארה למחשבות מסוג של מה אני הייתי עונה או שואלת לו הייתי שם.
את הספר בגרסת PDF חינמית ניתן לקרוא ולהוריד כאן. אין לנו ספק, שמדובר פנינה ספרותית למיטיבי לכת. חג שמח!
מעוניינת לקרא
בתוך הטקסט פה יש קישור לספר. שימי לב.
אין התייחסות לחקר המקרא. הכל מתחיל ונגמר בזה. הראיות המוחצות שהתורה נכתבה על ידי בני אדם, עם המון סתירות, השםעות של תרבויות אחרות, מיתולוגיות ילדותיות ואבסורדיות, אל עם ציוויים פולחניים עלובים ועוד.מרגע שמבינים זאת, אין צורך לעסוק בשאלות של חסידות ואגדות על אברהם אבינו ושאר ירקות. הדת המצאה של בני אדם. והדת מלאה אבסורדים הגיוניים. חבל בכלל לחוות חיבוטי נפש.